יום שלישי י"ב בכסלו תש"פ 10/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

עולם, שנה, נפש

כשם שבעולם אין עליות יותר מאשר ירידות, כך גם בשנה אין בהכרח ימים מסוגלים להתעלות יתר על הימים שמשפיעים להיפך, שכן ככל שהזמן גדול וקדוש כך גם סכנתו רבה, גם בנפש האדם הסדורה בנדבכיה מדות מדות, אין בהן טובות ורעות

הרב חיים ברים כ"ז בשבט תש"ע - 11/02/2010 06:30

בין מרכיבי המרחב, הזמן והאדם שבמרכזם - שוררת מאז ומעולם אידיליה שאי אפשר כלל להפירה, בבחינת "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".

כשם שבעולם אין עליות יותר מאשר ירידות, כך גם בשנה אין בהכרח ימים מסוגלים להתעלות יתר על הימים שמשפיעים להיפך, שכן ככל שהזמן גדול וקדוש כך גם סכנתו רבה, כי אין סיכוי ללא סיכון ואין סיכון ללא סיכוי. גם בנפש האדם הסדורה בנדבכיה מדות מדות, אין בהן טובות ורעות, לפי שכל מדה ניתנת להטייה. ירצה האדם ישתמש בה לטוב ולהיטיב, וברצותו יוכל להטותה מדרכי חיים לדרכי מות.

למרות האמור ישנן מדות שבמבט ראשון משקפות הן את הטוב, כגון: אהבה, חסד, נתינה ודומיהן. אף שסכנתן מרובה עד מאד כאשר ישתמש בהן האדם שלא לדרך הטוב, שבמצב כזה תדרדרהו אותה מדה לדרכים שיש בהם היפך הטוב, המועיל והרצוי. דוגמא לכך היא האימרה החזלי"ת: כל הנעשה רחמני על האכזרים – לסוף נעשה אכזרי על הרחמנים. לומר, שדוקא השימוש במדת הרחמים תביאנו לידי רוע לב ואכזריות, בשעה שאין מדת רחמיו נובעת מתוך ַשַיקול דעת והתבוננות אלא מתוך ביטוי רגשי לרכות הלב, שהרי אם היה מתבל קורטוב של יישוב הדעת במעשיו לא היה מיטיב עם אותם אכזרים.

יש גם מדות שמנקודת מבט התחלתית פסולות הן בתכלית הפסול. אחת הבולטות שבהן היא הפזיזות, שלכאורה אין בה טוב כלל. כך מוצאים אנו את יעקב אבינו בכעסו על ראובן מפאת העברת מטתו מאהל בלהה לאהל אמו לאה, פונה הוא אל ראובן ומאשימו ב"פחז", בפזיזות מרובה, שבגינה ובגללה הפסיד את כל אשר היה עליו לקבל יתר על שאר אחיו.

כיון שכך, תמוהה היא העובדה, שכאשר סיבב הקב"ה על כל עם ולשון כשתורתו בידו, לשאול אם יחפצו לקבלה, נהגה כל אומה באחריות ובשיקול דעת, ושאלתה היתה: מה כתוב בה. לעומת כל האומות נהג עם ישראל - לכאורה, בחוסר אחריות משווע. מיד כשבא אליהם הקב"ה פתחו כולם ואמרו: "נעשה ונשמע", ללא שישאלו על תוכנה וללא שיתבוננו בכתוב בה וללא שום דין ודברים.

הא כיצד?  

מסופר בגמרא (שבת דף פח ע"א) על האמורא רבא שהיה עסוק בלימודו ומתוך כך לא שת אל לבו אל אצבעו הממוקמת מתחת לרגלו – זבה דם. פנה אליו צדוקי והתריס כנגדו: מתמיד הייתם עם פזיז, כבר מתחילה כאשר הקדמתם "נעשה" ל"נשמע" – שהיה לכם להקשיב, לשמוע למצוות ולהתבונן בהן, ורק אחר כך להחליט אם מתאים לכם הענין או לא, ועדיין עומדים אתם בפזיזותכם.

תשובתו של רבא היתה: אנו המתהלכים עם הבורא בתמימות ובאמונה שלימה, נאמר בנו "תומת ישרים תנחם", ומובטחים אנו שהבא לטהר מסייעים בידו ולא יקרה לנו שום מכשול וכל רע בגין התהלכנו עמו בלויאליות מוחלטת. היה לבנו סמוך ובטוח של יעמיס עלינו משא שאינו בכוחנו ושלא נוכל לעמוד בו - שמכיון שנהגנו עמו במנהג האוהבים ידענו שישיב לנו באותה מטבע של אהבה ולא יעמיד אותנו במבחן קשה שיקשה עלינו להתמודד עמו.
כי כן, כשיש לאדם ידיעה עם מי הוא מתעסק יכול הוא להשליך עליו כל יהבו ומשאו, ללא כל חשש, מכיון שכן נהגו בני ישראל כהוגן בתתם את כל אמונם בבורא יתברך שהמליץ בחום על קבלת התורה, כאמרו: כי לקח טוב נתתי לכם.

סיפור נוסף מסופר (כתובות דף קיב ע"א) אודות רבי זירא שברצותו לעלות לארץ ישראל לא מצא ספינה לחצות בה את הנהר שעמד בדרכו ועבר על גשר צר ורעוע. פנה אליו צדוקי שראהו בכך והתריס כנגדו אודות הפזיזות היהודית מאז "נעשה ונשמע", ענהו ר' זירא שמקום שכזה שהשתוקקו משה רבינו ואהרן הכהן לזכות אליו ולא הגיעו, מי יאמר שאזכה אני?!

כללו של דבר: כאשר אוהבך מציע לך דבר ואין לך ספק בכוונותיו – לא פזיזות יש כאן, אלא הבעת אמון באוהב הדואג אך ורק לטובתי, זו היא המסקנה העולה מספורו של רבא. לפי שאהבה מקלקלת את השורה, הרי היא כאש אוכלה אש וכנר דולק בצהרי יום שכלל וכלל אינו נראה – כך היא האהבה העצמית של כל יהודי אל מול האהבה אשר הוא רוחש אל יוצרו, שלמולה ימסו כל רצונותיו. המסקנא הנוספת מבית מדרשו של רבי זירא היא, שהפזיזות המעשית אין בה שום רע, בתנאי שקדם לה שיקול דעת מחושב, כפי שהיה אצלו. שכיון שהכיר בערך המעשה הרם אשר הוא בא לעשות כבר לא שת לבו להתבונן כיצד יעשה זאת, ושוב אין כאן פזיזות שהרי, כאמור, היתה המטרה ברורה ומחוורת.