פרשת שבוע
הכנה כנה
טבע הוא שטבע הבורא בעולם, שכל דבר שנצרך לו האדם עליו להתייגע ולהכינו בכדי שיהיה ראוי לו למאכל או לכל שימוש הנצרך אליו, וכדברי הבורא "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"
בפרשתנו תמהו, מדוע כששיבחה התורה את משה רבינו הקדימה את שזכה לדבר עם הבורא פנים בפנים טרם הזכירה את מופתיו אצל פרעה, בעוד שסדר הדברים היה הפוך. אבל באמת סדורים הדברים על נכונם, ששיבחתו התורה למשה רבינו וסיפרה את דרגתו הגבוהה על פני כל הנביאים בעת דיבורו עם הבורא, שהיה זה באופן של 'פנים בפנים', ולמעלה מכך סיפרה שלא רק אז היה בדרגה זו, אלא אף בעת שעשה המופתים לעיני פרעה בשליחות ה', גם שם היה מוכן לדרגתו הנעלה מפני שנברא להיות ראוי לכך וכך עלה במחשבה מתחלת הבריאה.
וזהו שסיים הכתוב 'ולכל המורא הגדול' - זה גילוי שכינה (הגדה של פסח), אפילו במקום שפל כמו ביתו של פרעה. וכל זה הוא מפני אשר 'בראשית ברא א'לקים' ובאותה שעה כבר קבע את דרגת נפשו העליונה של משה רבינו. ובכך נעוץ סוף התורה בתחילתה לקשרם יחד.
אך, לא רק בענינים גשמיים נאמר כלל זה, אלא כל דבר ודבר יש לו את ההכנה הראויה להתייחס אליו. כך מוצאים אנו לחכמינו ששאלו: 'יכול יתפלל אדם כל היום', הלא אין לך שעה נעלה כאותה שעה של תפילה ולמה זה לא יחיה האדם באוירה נעלה שכזו בכל היממה, ומתרצים שאין זה ראוי להתפלל כל היום לפי שנאמר 'ערב ובוקר וצהרים', לפי שאי אפשר לאדם להיות דבוק כל היום במחשבות נעלות ולהתכונן כראוי לכל תפלה ותפלה, לכן גדרו זמן קבוע לתפילה שבכך יוכל האדם להתכונן כראוי, כי הכרח הוא לתפלה שיתכונן אליה האדם, וכמו שהפליגו חז"ל בשבחם של חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת טרם התפלה, ובאותה שעה מכינים היו נפשם אליה.
ולא רק בטרם מעשה מצוה בפועל יש להתכונן, אלא גם במדרגות גדולות יותר כמו נבואה - על הנביא להכין עצמו טרם בוא הנבואה אליו. שכבר פירשו רז"ל את הכתוב "ה' צלך", כטבע הצל העומד לנוכח האדם ומחקה את כל פעולותיו בבירור ללא סטיה כלשהיא מן המקור, שבכל תנועה שיניע האדם את עצמו יניע אף הצל את צלליתו כנגדו, כך גם נוהג הקב"ה עם האדם ומשרה את שכינתו על צדיקיו בה במידה שהתכוננו הם לקבל את שפע הקדושה. יתר על כן ביאר ב'מאור ושמש' את הנאמר לגבי נבואה 'במראה אליו אתודע', כמו שאדם מסתכל במראה רואה הוא את צורת עצמו מוצבת כנגדו, וככל תנועה ותנועה שהוא עושה מול המראה - כן יראה במראה, גם בנבואה, כל כמה שיוסיף הנביא ויכין עצמו לקראת הנבואה, כן יוסיף הקב"ה להשפיע עליו שפע רוח ממרומים בנבואה ורוח הקודש.
אך שונה הוא משה רבינו מכל הנביאים, שהוא לא היה זקוק להכנה אלא בכל עת שרצה היה מדבר עם הקב"ה, מפני שמתחילת בריאתו בראו ה' מוכן לנבואה, שבכל עת יהיה מוכן וראוי לדרגות נעלות אלו, ככתוב "ולא קם נביא עוד כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים", 'ידעו' הוא חיבור, ככתוב 'והאדם ידע', שהחיבור שהיה למשה רבינו ע"ה עם הקב"ה לא היה עוד כמוהו בכל הדורות ובכל העולם.