פרשת שבוע
שבת היא מלזעוק
יה"ר שנזכה בשבת זו ליאור באור פני מלך חיים, להמליך קוב"ה על כל אבר דילן ולהתדבק באהבתו, להמשיך על עצמינו ועל כל בית ישראל שנה טובה ומתוקה בחותם מלכא קדישא ביום השבת קודש. אמן.
צירו המרכזי של יום ראש השנה הוא התקיעה בשופר: רחמנא אמר תקעו. במשמעות התקיעות מובא בירושלמי כי התקיעה היא הבעת משאלת לב: אנא החשיבנו כאילו גועים אנו כבהמה, אם לא תרחם עלינו. עוד מצינו בדברי חז"ל שענינם הוא גניחות ויללות, בכי ושברון לב כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן, כלומר, בפעולת התקיעות יראה האדם את עצמו כאילו נשתברו כל עצמותיו עד כי לא נותר בהם מתום, ועיניו לשמים נושא להשפיעו חיות מחודשת מעתה והלאה.
ולא זו אף זו, לא רק בחסרון שלימות הגוף אלא יותר ויותר יש לו להתמרמר על מומי נפשו, שיעורר האדם בקרבו רחמים עצומים על נשמתו הטהורה אשר היא חלק אלוק ממעל, ועתה היא ברעה גדולה ובמדרגה פחותה מאד, מושפלת עד שאול בשהותה תוך גופו, מקום אופל וחומר, בו תשתפך בצער נורא על כי נתונה היא למרמס רגליו המטונפות בטיט וצואה. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.
ובשׂוּמוֹ דברים אלה על לבבו יתמלא הכנעה ובושה יתירה, ויתגברו בו רחמיו על נפשו האומללה. ורחמנות זו תעורר ותמשיך רחמנות מלפני אדון כל, לרחם ולהשפיע עליו חיים חדשים, שיחליף כח להתחיל מחדש בזריזות יתירה לעבדו ית' בתורה ועבודה, להציל נפשו מרדת שחת ולשוב ליאור באור החיים. כלל הדברים, לכשנחפוץ לתמצת את מהות תקיעת השופר נקצר ונאמר כי היא הכנעה.
שונה מכך היא השבת. שכל ענינו של יום השבת הוא, שביום זה ידבק עצמו בדביקות עצומה בה' יתברך, להתענג בתענוגים על כי זכינו ורצה ה' בנו. ומרוב דביקותו בו יתברך יהיו בעיניו כל תענוגי בְּשָׂרִים כאין ואפס המוחלט נגד התענוג הרוחני בהתענגוֹ על ה', וממילא יקשר עצמו בכל נפשו ומאודו לאהבתו יתברך בהשליכו ממדעיו וחדרי לבו כל תאוות ועינוגים שיש בהם מטַּעם עולמינו זה האפוף כולו בגסות וחומר עבים ומגושמים. וכבר ביארו קדמונים את הכתוב "וביום השבת יפתח", שבשבת נפתחים פתחים חדשים להתקרב אל הש"י על ידי אהבה ורצון ועונג, פתחים שלא יכול היה להגיע עדיהם ולפתחם בימות החול.
ואכן יום השבת אינו זמן נכון שראוי להתמרמר בו על עניני גוף או אפילו עניני נפש. וכבר מטו בה משמו של הרה"ק רבי אברהם הכהן מקאליסק בביאור דברי חז"ל שבשבת צריך האדם לחוש שכל מלאכתו עשויה ומושלמת, וביאר בזה כי לא רק בעניני גשם אלא אפילו בענינים רוחניים, עניני נפש האדם כמו מדרגות בעבודת ה' - גם בהם צריכה תחושתו להיות שכל מלאכתו עשויה, וכך לא תופר שביתת נפשו ועינוגה ביום זה מכובד. נמצא כי מהותו הפנימית של יום השבת וזו של תקיעת השופר מנוגדים בתכלית הניגוד.
ממילא מובן שאין צורך וענין כלל בשבת לתקיעת שופר, כי בשבת אין צורך לעורר רחמים על האדם מלמעלה, שהרי גם מבלעדי התקיעות כבר יום זה הוא יום אהבה ורצון, יום 'אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו', וממילא מובן שיום זכרון תרועה הוא, אבל אינו יום תרועה.
יתירה מזו, בדברי האור החיים הק' יש במשמע כי כל מעשי בראשית ולמעשה כל גמר מלאכה שבעולם אין קיומו וחיזוקו אלא על ידי השבת. כפועל יוצא מכך, הנכנס לבקר את החולה בשבת יאמר לו: שבת היא מלזעוק, לפי שהזעקה באה כתוצאה מכך שרואה האדם שכבר נגזרה גזירה וכואב לבו ודואב על כך, אבל שבת יכולה היא שתרחם, לפי שביום זה ישנה עדיין אפשרות שלא יסכים הקב"ה עם המעשה אשר נעשה ועם הגזירה שנגזרה בימות החול ויבטלנה.
ויה"ר שנזכה בשבת זו ליאור באור פני מלך חיים, להמליך קוב"ה על כל אבר דילן ולהתדבק באהבתו, להמשיך על עצמינו ועל כל בית ישראל שנה טובה ומתוקה בחותם מלכא קדישא ביום השבת קודש. אמן.
1. יישר כח! [לל"ת]
מירי 17/09/2009 00:02