יום שישי ט"ו בכסלו תש"פ 13/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

צום החמישי

שני ימים הם שאין האדם טועם בהם מאומה אף אם לא היה בעליל איסור על כך . . . ותשעה באב - מי מסוגל כלל להגיש אכלו אל פיו...

חיים ברים ח' באב תשס"ט - 29/07/2009 12:11
אין לך יום בשנה שכל מהותו ומנהגיו אומרים כאב ומבטאים אבל ויגון כיום תשעה באב, יום בו חרב הבית בראשונה ובשניה, יום בו נגזר על אבותינו במדבר שלא יזכו ליכנס אל ארץ חמדה, ארצנו הקדושה. יום המלופף בכאב משך כל הדורות מאז חטא המרגלים ואילך, עד שמצינו להם לחז"ל שקראוהו בשם "יום חייב". כך הסבירו בקדשם טעם היות יום זה זמן אשר לפתחו מתגלגלים רעות רבות וצרות, ואמרו: "מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב", ובכך שייכו את כל אותם עקתין דנפישין וקשרום בקשר עמוק ופנימי, קשר שורשי אל מהותו וייחודיותו של יום זה, יום אשר אינו יום אלא כל כולו לילה.

ביטוי מעניין לעומק היגון והצער האופפים את כל אשר בשם ישראל יכונה ביממה זו, מוצאים אנו באותה אימרה של הרה"ק מפשיסחא. הוא היה אומר: שני ימים הם שאין האדם טועם בהם מאומה אף אם לא היה בעליל איסור על כך, יום הכיפורים - מי יש לו צורך באכילה ביום קדוש, יום מחילה וסליחה הלזה, ותשעה באב - מי מסוגל כלל להגיש אכלו אל פיו...

וכל כך הפליגו חז"ל בשימור אבלו של יום בקרב לבב כל איש ללא רגע של הפוגה, עד שגזרו איסור על לימוד תורתינו הקדושה בו ביום. לומר, אף כי ללא לימוד התורה אין לעולם זכות קיום אפילו רגע כמימריה, לפי שהתורה היא שורש החיים וקיום העולם, כנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", אף על פי כן, אסרו זאת חכמינו, לפי שהתורה גורמת סיפוק ושמחה ללומדיה, כמו שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". לפיכך, בכדי שלא ישכח האדם ויסיח דעתו מהאבילות אלא יקבע אבלו בלבו ובכל הילוכו לבל ישכח ממנו אף כהרף עין אסרו את הלימוד בו ביום.

על רקע דברים אלו תמוהה היא העובדה שלאחר חצות היום בוטל האיסור על חלק ממנהגי האבלות ולא הוצרכו להשלים את היום כולו באותם נוהגי צער. יתר על כן תמוה, שהרי שעות אלו של מוצאי תשעה באב היוו את שיא היגון, שיא הכאב, בהיותם השעות בהם האחיזו אויבינו את האש בבית מקדשנו ותפארתנו. אם כן איפה, כיצד יתכן שדוקא אז יתרופפו תחושות היגון?! בדומה לזה יש לבאר את הנאמר בפי חכמינו שבו ביום נולד המלך המשיח.

ביאר הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין את ההבדל שבין עצבות למרה-שחורה, ואמר: עצבות הינָה תחושה של כאב על אובדן דבר יקר עד מאד, תחושה הנותנת לאדם דירבון ודחיפה בנסיון להשלים את החסר ולמלא את הנעדר. לעומת זאת יש שהאדם המצטער שוקע כל כולו בתחושות היגון עד שאינו מוצא את הכח הדוחף לעשייה ובנין. ובקצרה, ההבדל שבין עצב למר"ש, העצב מהוה זריחה ליום חדש, בעוד שמר"ש כל כולה שקיעה, שקיעת האור וההשתקעות וההתבוססות בחושך אשר יכסה ארץ ולאומים.

ימי בין המצרים בכללם ותשעה באב בפרט, המהוים את הימים בהם זוכר העם ומתרפק על עברו הנאדר בתחושות צורבות, אינם באים לדכא את הרוח אלא לדרבן ולדחוף אותנו לעשות ולפעול למען יהיה שוב בית המקדש בתפארתו ועם ישראל בביתו. תחושת הגלות אסור שתשקיע אותנו באבל, אלא צריכה היא להוביל אותנו לִצְפוֹת כל העת אל מטרתנו וּלְצַפּוֹת מתי יבנה המקדש, מתי ישוב האדון אל היכלו.

משום כך בטלים חלק מענייני האבלות בעיצומו של יום, להוכיח כי אין העיקר האבל אלא תוצאותיו. ללמדנו כי במקום שנתקלקלו ונענשו בו ניתקנו – יום תשעה באב בו גלינו מארצנו ונתרחקנו מכל מחמדינו, הוא היום בו נולד משיחנו להשיבנו קוממיות לארצנו.