שבת י"ח באב תש"פ 08/08/2020
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

ערבוב ריגשי

אותה קריבה היתה הוגנת; ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם. אבל כאן 'ותקרבון אלי כולכם' בערבוביא

הרב חיים ברים כ"ז בתמוז תשס"ט - 19/07/2009 03:39
מעשה ונטפל רב מסויים לרה"ק מברדיטשוב וקנטרו בדברים על שנצטרף לעדת החסידים ועל שנוהג במנהגיהם. בין הדברים טען כלפיו אודות הנהגתו להרים את קולו ולצעוק בעת התפלה. לא ענהו הרה"ק מברדיטשוב על טענתו זו ולא כלום.

לימים נזדמנו שני הרבנים תחת כפיפה אחת באסיפת רבנים. ניגש הברדיטשובאי אל אותו רב וקרא לו בשמו "אברהמקע", עשה אותו רב את עצמו כאינו שומע ולא התייחס אליו, בהיותו סבור שלא יקרא לו שוב בשמו או שיקראהו בתואר מכובד. אולם הברדיטשובאי לא הרפה, אלא שנה ושילש בקריאת שמו, אז כבר לא היה יכול להמשיך ולהעמיד פנים כאינו שומע, מה גם שכבר היו שותפים נוספים לכך, לכן קם למולו ומילא פיו בשאגה וצעקה. תמה הברדיטשובאי: מפני מה אתה צועק, הלא דברי חכמים בנחת נשמעים? ענהו בכנות: כאשר כואב צועקים, כשכוונתו לכך שבראותו את בזיון כבוד תורתו אינו מסוגל לשתוק. החרה הברדיטשובאי אחריו ואמר אף הוא: אכן כן, כאשר כואב זועקים! והיתה זו תשובתו אודות הרמת קולו בתפלה.

וללמדך בא שכל אדם יש לו סף רגישות אותו אינו מסוגל לעבור, עליו אינו מצליח להתגבר. אלא שיש מי שסף הכאב או ההתלהבות נוגעים אך ורק אל צרכים גופניים ואילו חבירו, באותם דברים אינו מתרגש, אין הם תופסים מקום רב במדעיו, אולם בתפלה שתהא כראוי או כל שאר עניני נפש בהם מתרגש ומתלהב ואין ביכלתו לכבוש את הרגשיו.
 
ומזכירים הם דברים אלו את אמרתו של הרב מבריסק בדברי הגמרא: שלשה היו באותה עצה של השלכת ילדי בני ישראל אל הנילוס: בלעם, איוב ויתרו. בלעם יעץ לאבד את ילדי ישראל ולבסוף נהרג, והיה בעונש זה משום מידה כנגד מידה; יתרו ראה שאין בכוחו לעכב את הגזירה, לכן ברח ולבסוף זכה להתגייר. איוב ששתק נידון ביסורים.

בבריחת יתרו נוכחנו לדעת שלא היה ביכולת יועצי פרעה לעכב את ביצוע הגזירה, וההתנגדות היתה מעוררת עליהם את זעמו של פרעה, בלא לשנות את החלטתו. אם כן, מה היתה הטענה על איוב ששתק, וכי מה היה בידו לעשות? עוד יש להבין מפני מה נידון ביסורים, איזה מידה כנגד מידה יש כאן?

והאמת תיאמר, אכן לא היה בכוחו של איוב לעצור את ביצוע אותה גזירה, לכן שתק. אבל הטענה היתה, איך היה מסוגל לשתוק כאשר דנים תינוקות בני יומם לטיבוע ביאור. ואם תתמה מה יתן ומה יועיל אם יצרח ויזעק?! בא הקב"ה, הביא עליו יסורים, ואז התחיל לצרוח. אבל מה יתן ומה יועיל ומפני מה צרח? אלא: כשכואב זועקים! ואז שבה טענה לפתחו: אם-כן, למה שתקת שם במצרים?! בודאי מפני כך שלא כאב לך...
 
בפרשתינו, כידוע, עומד משה ומוכיח את ישראל. בין הדברים אומר להם: "ותקרבון אלי כולכם". ולכאורה תמוה איזה דבר מוסר השמיעם בזה? ביאר רש"י: (דברים פרק א פסוק כב) - "בערבוביא! ולהלן ... אותה קריבה היתה הוגנת; ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם. אבל כאן 'ותקרבון אלי כולכם' בערבוביא; ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים".

תמה ה'כלי יקר', האם אין די באמירה שכאן הגיעו בערבוביה, ולשם מה היה צריך להשוות עם קריבה נוספת? אלא - עונה הוא, ההשוואה אכן מאד חשובה. וכך אמר להם משה: ראיתיכם בהגיעכם אל הר סיני, אל אותו מעמד יחידאי בעולם, עת קבלת התורה, עת בו חלו עליונים וגם תחתונים לא השמיעו רחש, לא הגו לחש. היה זה בעת שההר בוער באש עד לב השמים, מלאכי צבאות ידודון, ואתם, כן, אתם כמתהלכים לרוח היום נדמיתם בעיני, באיזה סדר מופתי ובאיזה קור רוח הגעתם. אז אמרתי לעצמי: כמה נפלא הוא עם זה וכמה נאים נוהגיו ונהליו, כמה יישוב הדעת בכל הילוכיו.

אולם לצערי ראיתי כי לא כן היא האמת. שהרי בעת רצונכם לשלוח מרגלים לרגל את הארץ, פתאום נדחפתם כולם כאחד. אין זקנים ואין חשובים - הכל גוש אדם אחד ללא סדר וללא משטר. או אז נוכחתי לדאבוני שלא ישוב הדעת מכתיב את סדר יומכם אלא קור רוח הנובע מאי-איכפתיות, אין הדבר נוגע בנפשותיכם וממילא אינו מסעיר את רגשותיכם. כך הגעתי למסקנא המצערת שמתן תורה אינו תופס את המקום הנכון בלבכם שהרי לא נסערתם ולא נתרגשתם כמו בשילוח המרגלים, ועל ההשוואה הזו תוכחתי.
  1. 1. איי זה מאמר טוב
    ונצעק 24/07/2009 01:21
    הייתי שמח לו היו מדפיסים מאמר זה וסותמים בו את הפה לכל היפי נפש ששואלים מה יוצאים להפגנות על הא ועל דא? הרי זה לא עוזר?
    למען דעת: אז סטוהט וויי שרייט מען (אם כואב צועקים)