שבת ט"ז בכסלו תש"פ 14/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

ויכוח עקר

אדם שכזה בעצם מוכיח על ידי השאלות שהוא שואל שאינו בא להחצין טענות ומענות אלא להפנים ולקבל, ודבריו וצורת הבעתן מעידות על כך.

הרב חיים ברים כ"ט בסיון תשס"ט - 21/06/2009 05:00
בפסוק "זאת חקת התורה" שבתחילת הפרשה (פרק יט פסוק ב), מסביר רש"י מפני מה התורה מגדירה את מצות "פרה אדומה" בשם חוק, וכך כותב הוא: לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר: מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה "חוקה" - גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.

ללמדנו שכאשר בא אי מי ללגלג ולזלזל בציווי ה' יתברך, אף שבעינינו מובן הענין, אנו מבינים את ההגיון שמאחורי המצוה או את הרעיון הטמון במנהג אותם נדרשים אנו להבהיר, ואף שבטוחים אנו שאם רק נסביר לו את הענין יש סיכוי של אחד ל... שאולי ישוב ורפא לו. אולם התורה מלמדת אותנו שטעות בידינו, ולא רק שאין הדבר מומלץ אלא משולל הוא תכלית השלילה.

שונה ממנו הוא אדם שמגיע ומעוניין להבין, הוא מטה אזנו כאפרכסת ושואל. אדם שכזה בעצם מוכיח על ידי השאלות שהוא שואל שאינו בא להחצין טענות ומענות אלא להפנים ולקבל, ודבריו וצורת הבעתן מעידות על כך, בודאי מצוה רבה היא להעמידו על האמת. אבל אם מטרתו של אותו שואל אינה שאלה אלא קינטור ורצון לקררך מאמונתך, כמה שנאמר בעמלק "אשר קרך בדרך" - הוא ניסה לקרר את בני ישראל מאמונתם בה' יתברך ומקיום מצוותיו, אחד שכזה, לא רק שאין מצוה להסביר לו ולהשיבו על מה ששאל, אלא אף חטא יש בדבר, לפי שבעצם ההתדיינות עמו נותן הוא לו כבוד, נותן לו צידוק, אף כי מועט, לויכוחיו הקלוקלים וההרסניים.
 
בפי חסידים – שהיו סולדים מהתעסקות בחקירות מסוג זה, היו מגדירים זאת כך: "מטאטא מנקה את זולתו - את הרצפה, אך בתוצאה הסופית את עצמו הוא לכלך וזיהם", או בהשאלה מלשון הכתוב (שה"ש פרק א פסוק ו): "שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים", אולם, למרבה הצער - "כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי". כלומר, עצם ההתעסקות עם טענות הבאות נגד הנהגתו יתברך, דבר פסול הוא, מפאת כן שיש בו סיכון שאיזושהי טענה תותיר את רישומה במוחו וליבו של השומע והמתווכח, ותחת אשר ישיב את מתווכחו לדרך הטובה עלול הוא עצמו להדרדר במורד. וכבר אמרו בהקשר אחר "לנצח נצחים", הגבורה היא שהאדם ינצח ויכבוש את תאוות הניצוח הבוערת בקרבו.
 
והנה מצינו שבהגיע בני ישראל למרה התלוננו אודות מרירות המים, ובאותו מקום ובאותו מעמד נאמר (שמות פרק טו פסוק כה) "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ", וברש"י: שם שם לו - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין.

ללמדך, שאין התגובה הנכונה לטענותיהם של בני ישראל בהסברה. בדבר זה ניסה אותם באותו מקום, כמו שנאמר "ושם נסהו, לעם, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה: בקש עלינו רחמים שיהי' לנו מים לשתות אלא נתלוננו" (רש"י). וכיצד זה נתן להם מצות פרה אדומה דוקא אז, הלא היו רוצים להבין. ברם, חינך אותם והרגילם שיש להאמין ולא לשאול. לדעת כי גזרת מלך היא וכלל אין זה משנה אם הבנת או לאו, הגזרה גזרה היא ועליך לקיימה.
 
יתר על כן אמרו חז"ל כלפי העונה ומתווכח עם המתריס בתלונות: "וכל מי שחולק כבוד לכסיל כזורק אבן למרקוליס". ולמה לקחו דימוי שכזה? יתכן שבאו ללמד, יהודי המשליך אבן למרקוליס אינו רוצה להחשיבו אלא לבזותו, אולם בכך עבד עבודה זרה. גם המתווכח עם הכסיל מעוניין להוכיחו על טעותו, אבל בסיכום סופי עודד אותו בדרכו ובדבריו, הוא רואה שהיה כדאי לטעון שהרי מתייחסים אליו ובכך יתן לו הדבר תוספת עיזוז להרבות ולטעון.
 
על כל אלה אמרה תורה: "אין לך רשות להרהר אחריה".
  1. 1. מים קרים על נפש עיפה
    מרדכי 25/06/2009 10:30
    יישר כח, הדברים משיבים נפש.
    היה לי קשר עם אדם שבא לשאול "שאלות תם" על ענייני אמונת חכמים והיינו נגררים לוויכוח, שבסופו של דבר לא הסתיים אך בלבל את מוחי בעבודת ה'.
    הסוף הוא שהראיתי לו שאיני רוצה לדון יותר. וכנראה שהוא נעלב במקצת, אך זה היה טוב לשנינו.

    באמרי חיים (ויז'ניץ) חלק ד' - עמ' רכג - (ניתן לראות בhebrewbooks: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35577&pgnum=225(
    כותב:
    אבל עם אותם האנשים שדעתן כבר נפסדות דעות כוזבות להם, עם אלו חלילה לנו לדבר ולבקש
    מהם דבר, כל באי׳ לא ישובון, סכנה בלי גבול הוא לשמוע אף מיעוטא דמיעוטעא מדעותיהם
    הנשחתות"