שבת ט"ז בכסלו תש"פ 14/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

כלים ריקים

משל לשני כלים שהיו אצל בעל הבית, אחד מלא דבש ואחד מלא זבל, והוציאם לחוץ. אותו שהיה מלא דבש מתקבצים לו כל הזבובים והרמשים, ואותו שהיה מלא זבל - הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים לא ישוה לשל דבש.

הרב חיים ברים כ"ה בניסן תשס"ט - 19/04/2009 00:00
משל לשני כלים שהיו אצל בעל הבית, אחת מלאה דבש ואחת מלאה זבל, ופינה אותם והוציאם לחוץ מהחדר. אותה שהיתה מלאה דבש מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים, ואותה שהיתה מלאה זבל - הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים לא ישוה לשל דבש.

כמו כן אדם מישראל שמת, משום היותו מלא קדושה המתוקה והעריבה בחיים חיותו, בצאת הנפש והתרוקן הגוף יתקבצו אליו קליפות לאין קץ, שהם כוחות הטומאה, התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהערב.

מפני כן מטמא המת באהל, ואפילו אלף בתים מקורים, ואחת פתוחה לחברתה הטומאה תמלא כל החדר המקורה, מה שאין כן מת אשר לא מזרע ישראל, שמפני היותו מושלל מהקדושה אין כל כך התקבצות הטומאה בו.

בפרשתינו מצאנו שהאשה היולדת תטמא אחר לידתה, בזכר שבעת ימים טומאה חמורה ובנקבה כפול מכך. והדבר תמוה, הלא כל ימי היות העובר במעי אמו נר דלוק על ראשו ומלאך מלמדו תורה, אם כן איפה, כיצד זה מצאה הטומאה מקום לשרות בו בעוד שהיה זה מקום משכן הקדושה בדרגה גבוהה ביותר?

מטו ביה משמו של האדמו"ר מקוצק, שהיא הנותנת, כלומר, תמיד תמיד תגיע הטומאה למקום שנסתלקה ממנו הקדושה. ההסבר לכך הוא כמצוטט לעיל שכוחות הטומאה והקליפות מתאוות ומשתוקקות לינוק משיירי הקדושה ומטעמה הערב.

וכאן בעוד התינוק במעי אמו הקדושה חופפת עליו כנזכר, ולא זו בלבד, אלא השכינה עצמה כאן, לפי שמפתח של חיה - היא יולדת, מצוי בידיו של הקב"ה והוא מאותם מפתחות שלא נמסרו לשליח, אם כן, הלידה בידי הקב"ה נעשתה ובהסתלקות השכינה מגיעה הטומאה, הם הכוחות המנסים לינוק משיירי הקדושה.

ללמדך שביהדות אין מושג של ריק, אין ואקום. אם אין אתה מלא בדבר שבקדושה הרי זו עדות שמשהו אחר ממלא את מקומו. שהרי כשם שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך כך גם החכמה, בעת אשר יחפוץ האדם להיות משכן לחכמה יזלגו ממנו חוצה כנגד זה דעות ורעיונות שאינן של חכמה.

וכבר פסק הרמב"ם בחיבורו שאין מחשבת העריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה. כי אין מקום ואפשרות לפסוח על שתי הסעיפים, אלא או זה או זה.

ניתן גם להשתמש כאן כפרפראזה בלשון הכתוב (בראשית לז כד) "והבור רק אין בו מים", ודרש רב תנחום שאכן מים אין בו - אבל נחשים ועקרבים יש בו. כלומר, אם אין בו מים, דברים חיוביים, אזי ימלאו את מקומם כוחות שליליים.

ברעיון זה ניתן להבין גם את מאמר הגמרא (סוכה דף מו ע"א): בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם - כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק. אבל מדת הקדוש ברוך הוא - מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק. שגם כאן, אותו כלי ריקן, אדם שלא מילא עצמו בחכמה וביראת ה', ודאי וודאי שאם מים אין בו אזי נחשים ועקרבים ושאר כל מרעין בישין כבר מצאו משכן נח במוחו. אולם כלי מלא, אדם הגדוש בכל מדה נכונה, איש אשר כזה ראוי והגון הוא ביותר להיותו נשפע בעוד ועוד חכמה, על כן כלי מלא מחזיק.

בכל הצטרכויותיו של האדם יש שלשה אופנים, והם: דבר מצוה והכרח, דבר הרשות ודבר איסור. אבל רבים מן הקדמונים סוברים שאין מושג של רשות, אלא שהאדם על ידי כוונתו ורצונו יוכרע הדבר, אם יצליח להטות הענין למצוה או שמא לאיסור. ושוב, גם כאן משמעות הדבר היא שאין ביהדות מושג של ריק, של ניוטרל. אלא האדם אל כל אשר יחפוץ יטנו.