פרשת שבוע
הר הלבנון - הרב ברוק באקטואליה תורנית
הר דוב עדיין מדמם בגבול עם לבנון, הרב ברוק פותח את הזווית התורנית של האירועים, ומתייחס דווקא להר הלבנון, בו הלבינו עוונותיהם של ישראל. "עלה לירושלים" - בב"א
לפנינו מהלך מובנה. מצוות מיוחדות אשר כל מטרתן לגרום לעלייה לבית המקדש בירושלים.
מעשר שני, המופרש בשנים א-ב-ד-ה לשמיטה, נשאר ברשות הבעלים, אך עליהם לאכלו אך ורק בירושלים. ניתן לחלל (להעביר) את הקדושה על מטבעות, אך בכסף יש לקנות רק בירושלים ורק דברים שהם פירות, גידולי קרקע, בעלי חיים לקרבנות וכו'.
כמו כן, מצוות העלייה לרגל לירושלים בשלושת החגים: פסח, שבועות וסוכות, למרות הטרחה הרבה הכרוכה בה לפני עידן המכונית, מביאה כל יהודי מרחבי ארץ ישראל אל המעמד האדיר של נהירת העם למקום המקודש ביותר. גם אכילת בשר הנדרים והנדבות שהוקרבו היה רק בירושלים.
המטרה אם כן ברורה, מדוע? מה ישיגו בבואם?
בית המקדש נקרא לבנון, על שם שמלבין עוונותיהם של ישראל (גיטין נו). כאשר אדם דבק בבורא הרי נשמתו מקבלת את "מזונה", והיא עולה ומתעלה ומעניקה גם לגוף את שלמותו. כל חטא ועבירה מרחיקים את האדם מבוראו, ויוצרים אצלו כמין מעטה המונע מאורו יתברך להקלט ולהתחבר לנשמת האדם. על כן כאשר החטא נמחל וכופר, והנשמה שבה למצבה האידיאלי – קרבת אלוקים, הרי שהחטא–חסרון נעלמו, וכלשון חכמינו "לא לן אדם בירושלים ובידו עוון".
מובן אם כן, עבודת הכהנים, שירת הלויים, ההוד והכבוד ששידר בית המקדש היו גורמים להתרגשות רבה ולרצון להטהר ולהתקדש, וכך בשלוש עונות השנה חוזרת על עצמה התופעה המופלאה. עם שלם מתרומם, מתעלה ומתקדש, ולכאן ולכך מועדות פני עולי הרגלים להדבק בקב"ה וללכת בדרכיו.
אשרי העם שככה לו.
שבת שלום!
הרב יוסף ברוק