שבת ט"ז בכסלו תש"פ 14/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

קצרים לשולחן השבת

קצרים לשולחן שבת שבת הגדול - פרשת צו

הרב יוסף סגל י"א בניסן תש"ע - 26/03/2010 12:00
ויקרא פרק ו פסוק ב "צו את אהרן ואת בניו לאמר"

א.

פרשתנו מתחילה במילה "צו" ולא באמור אל אהרן וכדומה, והביא רש"י את דברי התורת כהנים ש"אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".

ובדבריו רבו הפירושים יעוי' ברמב"ן, חזקוני, כלי יקר ואור החיים שדנו מהו החיסרון כיס שיש כאן, האם בעלות העצים עבור האש שעל המזבח או בעצם הבהמה לקרבן, והאם הדברים הם כלפי הכהנים ,שלהם יש חיסרון כיס או כלפי הישראלי המקריב. עיי"ש באורך עוד צדדים בזה.

ובספר תורת מהרי"ץ למהרי"ץ דושינסקי כתב ביאור על דרך הרמז, (ונרחיב דבריו ביתר ביאור) דהנה איתא במשנה בסוף עוקצין "אמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקדוש ב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמ' (משלי ח) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", ופירשה הגמרא בסנהדרין ק. שתיבת "יש" היא בגי' שלוש מאות ועשר ונרמז בזה שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק כמנין הזה של עולמות.

ומאידך בזוהר פרשת חיי שרה נתבאר שישנן ארבע מאות עולמות והוא כנגד הארבע מאות שקל כסף שנתן אברהם בעד מערת המכפלה, וביאר הפרי צדיק בפרשת ויגש (וכן בסוף פרשת בהר וכן פירש הפנים יפות במדבר ו, כה) שישנן שלוש מאות ועשר עולמות שאותם מנחיל הקב"ה לאוהביו ומלבדם ישנן עוד תשעים עולמות כמספר האות "צדי(ק)" בהם זוכה הצדיק בגלל היראת שמים שיש בו, וזהו סוף הפסוק "ואוצרותיהם אמלא" שכן "אוצר" הוא כינוי ליראת שמים (כדאיתא בשבת לא.) וסך הכל עולה לארבע מאות עולמות. ולכך נקטה המשנה בעוקצין בדווקא את לשון "כל צדיק וצדיק" (ועי' בתורת אמת סוף פרשת ואתחנן כל הענין באופן אחר).

ועפי"ז ביאר המהרי"ץ את המימרא "אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס" שביותר צריך הכתוב לזרז במקום שזכה כבר ל"יש" עולמות וחסרים לו עוד תשעים עולמות כמנין צדיק, ואם כן נמצא הוא במצב של חיסרון "כיס" שכן "כיס" בגימטריא עולה לתשעים, והיות וזה קשה ביותר להשיג את הדרגה של יראת שמים, לכך צריך לזרז במיוחד בשלב זה שהוא כבר ראוי לשלוש מאות ועשר עולמות ורק חסרים לו התשעים.

ובוודאי שלא יתכן שיזכה ל"יש" עולמות בלי שיש לו יראת שמים, רק שהביאור הוא שאם זכה לת' עולמות הרי עליו להיזהר ביותר על יראת השמים שיש לו שלא יבא לידי חיסרון "כיס" שימצא נחסר מתשעים עולמות שיש בידו, ועל זה צריך לזרז ביותר.

ב.

כתב החיד"א בנחל קדומים שעל כל מצוה ומצוה נכרתו צ"ו בריתות (עי' שם בדבריו על פי קבלה בצירופי שמות) ובישעיהו כח, י-יג נאמר "כי צו לצו קו לקו" והפירוש הוא שלכל צו ישנו עוד צ"ו בריתות לקיים את אותו הציווי, וזהו הפירוש במה שנאמר בפרשת נצבים "אתם נצבים היום" כי נצבים עולה בגי' מאה תשעים ושתים וכמנין פעמיים צו, כלומר אתם נצבים היום פירושו הוא אתם עומדים כיום בזמן הברית עם הקב"ה וכורתים ברית של פעמיים צ"ו בריתות, ואף כאן "צו את אהרן" כך הוא פירושו שתאמר לו שיש צ"ו בריתות על מצוה זו.
 
 

שבת הגדול

כתב הטור בסימן ת"ל "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, והטעם, לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב "בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית" ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם, נמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי מטתם ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול".

וביאור ענין שחיטת השה נתבאר בספרים, שהמצרים עבדו לשה בתור עבודה זרה והחשיבו את מזל טלה לאלוהות, ומחמת זה לא היו אוכלים בשר, ובשחיטת השה בעצם חודש ניסן שהוא החודש של מזל טלה, נודע כי הטלה שהוא שה, כפוף גם הוא להשגחה העליונה והוא מזל בעלמא אשר יכול להשתנות ואין לו כח עצמי.

וכתב המאור ושמש בפרשתנו, שראשי התיבות של שבת הגדול הן "שה" ושה הוא ראשי תיבות של "שערי התשובה", שאז נפתחו לישראל שערי התשובה לצאת מן המ"ט שערי טומאה שהיו שקועים בהם.

ב.

התוספות במסכת שבת דף פז עמוד ב כתבו טעם אחר למה נקרא שבת הגדול, וזה לשונם "ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה / תנחומא / פ' בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך, אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל, ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה, הה"ד "למכה מצרים בבכוריהם".

וכבר עמד בזה הבית יוסף על הטור שהתוספות והטור כתבו ב' טעמים חלוקים מדוע נקראה השבת שבת הגדול.

ובמהרש"א בשבת ביאר שדברי התוספות והטור עולים לקנה אחד, שכן מזל טלה הוא ראש ובכור לכל המזלות, ולכך נתקבצו הבכורות והיו שיניהם קהות, ודווקא הבכורות כעסו על כך שקשרו היהודים את השה לכרעי המיטה משום שהם ייחסו לו חשיבות מיוחדת כאלהיהם שהרי שניהם יש להם את הכח של הראשוניות והבכורות, ודרשו מאבותיהם לשלח את היהודים ולא הסכימו והרגום, והכל הוא באותו הענין של כעס על זביחת אלהיהם ושמא הכל נכלל בגדר של נס אחד.