יום רביעי י"ג בכסלו תש"פ 11/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

הצטרף לרשימת תפוצה

נא הכנס מייל תקני
הרשם
הצטרפותכם לרשימת התפוצה – לכבוד היא לנו, בקרוב יחד עם השקתה של מערכת העדכונים והמידע תעודכנו יחד עם עשרות אלפי המצטרפים שנרשמו כבר.
בברכה מערכת 'עולם התורה'

פרשת שבוע

קצרים לשולחן החג

בסימן ארבע לשונות של גאולה, הגדה ואגדה - פרפראות וחידושים לשולחן ליל הסדר

הרב יוסף סגל, י"ב בניסן תש"ע - 27/03/2010 20:00
לדין ד' כוסות שתקנו חז"ל לשתות בליל הסדר נאמרו מספר טעמים בתלמוד ירושלמי בפרק ערבי פסחים ובמדרשים. (בראשית רבה וישב פר' פ"ח ועוד) הידוע מביניהם הוא הטעם שהביא רש"י בפסחים צט: שהן כנגד ארבע לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי שנאמרו בתחילת פרשת בא.

והדברים צריכים ביאור, מדוע ד' כוסות בדווקא מסמלות את ד' לשונות הגאולה ומה תוכנן של ארבע לשונות אלו.

ובתורת חיים (חולין צב.) ביאר הענין, דהנה נאמר בפרשת בא (יב מ-מא) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה. ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה וגו'", וביאר שם רש"י דמאז שנאמרה גלות מצרים לאברהם בברית בין הבתרים ועד שיצאו ממצרים עברו ארבע מאות שנה, ומה שבמקומות אחרים נמנו בתורה ארבע מאות שנה היינו משנולד יצחק. ומבואר שם בדברי הרמב"ן וכן מבואר ברבינו בחיי בראשית יב, יג ובעוד מפרשים, שעיקר גזירת הגלות הייתה על ארבע מאות ושלושים שנה.

ואיתא במדרש (שה"ש רבה פר' ב') שרק מלידתה של מרים היה עיקר שיעבוד מצרים בישראל ולכך נקראה מרים על שם וימררו את חייהם, ומלידתה ועד יציאת מצרים עברו פ"ו שנים, ומחסדי ה' היה למנות הגלות של ארבע מאות ושלושים שנה שנגזרה עליהם מברית בין הבתרים ולא מלידתה של מרים.

נמצא שהוריד הקב"ה לישראל ארבע חמישיות מהגלות, שכן ארבע מאות ושלושים לחלק לחמש עולים פ"ו והם גלו רק פ"ו בעיקר קושי השיעבוד משנולדה מרים.

וגם כוס עולה בגימטריה פ"ו,

ואנו שותים ארבע כוסות לרמז על ארבע פעמים פ"ו שהוריד הקב"ה מגלות מצרים, ולכך ישנם ד' לשונות של גאולה שכל לשון גאולה מרמזת על פ"ו שנים שירדו מחשבון הגלות.

(ועיי"ש עוד בדבריו הנפלאים שיוסף שלח יין ישן לאביו לרמז לו על גלות ת"ל שנים שכן עולה יין ישן בגי', וימי הגלות שנחסכו מישראל עולים בגי' שמ"ד וזוהי אזהרת הכתוב בואתחנן "כי השמד תשמדון" שישלים הקב"ה את שמ"ד השנים, ושמעתי עוד שמשה שהוציאם ממצרים בגי' שמ"ד עם הכולל).
 

הגדה של פסח

ארמי אובד אבי

נאמר בהגדה "צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' ארמי אובד אבי וכו' וירד מצרימה וכו' "

והקשו המפרשים, מדוע הכניסה ההגדה לתוך סיפור יציאת מצרים את מה שהיה יעקב אצל לבן הארמי ומה השייכות בין זה ליציאת מצרים.

ובחתן סופר ביאר על פי מה דאיתא במדרש שמה שיוסף נותק מאביו כ"ב שנה היה זה עונש על כך שלא קיים יעקב כ"ב שנה כיבוד אב ואם, וכמש"כ רש"י בבראשית לז, לד והוסיף שם רש"י דזהו מה שאמר יעקב ללבן "זה לי עשרים שנה בביתך" (בראשית לא, מא) "לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן".

ובפרקי דרבי אליעזר איתא שגלות מצרים הייתה מאתים ועשר שנים (מאז שירדו בפועל) כעונש על כך שגרמו עשרת השבטים (מלבד בנימין) צער ליעקב אביהם בכך שמכרו את יוסף, וי' פעמים כ"ב עולים מאתים עשרים, ומחמת שמתו השבטים בחוצה לארץ היה בזה עונש במקום שנה גלות לכל אחד מהם ולכך הופחתו עשר שנים מגלות מצרים, נמצא שנענשו בגלות של מאתים ועשר שנים. והדבר מרומז במילים "וירד מצרימה" (דברים כו, ה ונמצא שם בהגדה) ש"וירד" הוא בגי' מאתים ועשרים.

ומכך עולה, שבגלל ששהה יעקב אבינו בבית לבן כ"ב שנה ולא קיים כיבוד אב ואם לכך נתגלגלו הדברים שיימכר יוסף ולא יראהו כ"ב שנה וממילא חטאו השבטים ונענשו בגלות מצרים.

ולכך מזכירים אנו בהגדה את שהייתו של יעקב אצל לבן, כיון שמזה נתגלגלה בסופו של דבר גלות מצרים. ועפי"ז פירש את מאמר ההגדה "וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור" דגם בזה דנו המפרשים איזה דיבור אנסו, וביאר שהכוונה היא לדיבור שהביא רש"י שאמר יעקב "זה לי עשרים שנה בביתך" שסופי ללקות כנגדן, ובאמת לקה מהם, שכל גלות מצרים התגלגלה על ידי כך ובזה היה אנוס על פי דיבורו.

מנין המכות שלקו המצריים במצרים ועל הים

מובאת בהגדה מחלוקתם של רבי יוסי הגלילי, רבי אליעזר ורבי עקיבא, מהו מנין המכות שלקו מצרים. דעת ריה"ג שלקו עשר במצרים וחמישים על הים, דעת ר"א שלקו ארבעים במצרים ומאתיים על הים, ודעת ר"ע שלקו חמשים במצרים ומאתיים וחמישים על הים.

וביאר המהר"ם שי"ף את מחלוקת התנאים על פי המבואר בכמה מקומות, שבעצם היה על ישראל לגלות ארבע מאות ושלושים שנה וכמבואר בלשון הפסוקים בפרשת בא (יב מ-מא) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה. ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה וגו' ", ועל פי ההנחה שכתבנו קודם שעיקר גלות מצרים הייתה משנולדה מרים שנקראה כך על שם וימררו את חייהם, ומלידתה ועד יציאת מצרים עברו פ"ו שנים.

וביאר, דמה שלא הושלמה להם כל הגלות היה מחמת שהמצרים הוסיפו עליהם בקושי השיעבוד פי ארבע ממה שנגזר מלכתחילה. שמלכתחילה נגזרה הגזירה רק על "ועבדום וענו אותם" בברית בין הבתרים, ובפועל נשתעבדו בהם המצרים בקושי רב יותר והוסיפו על ישראל ד' מלאכות עבודה, ולכך בפ"ו שנים אלו של "וימררו את חייהם" הושלמה הגלות כולה.

וזה על פי הפסוק (שמות א, יד) "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך", והזכיר הפסוק ארבעה פעמים את השורש "עבד", והוא מפני שכל המרירות של העבודה הייתה תוספת של המצרים ובזה הוסיפו פי ארבע. וכמש"כ הרמב"ן בבראשית טו, יד שהשלכת הבנים ליאור לא הייתה בכלל גזירת ברית בין הבתרים, וכתב שם שהמצרים "הוסיפו בעינוי עצמו, וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' ".

ומה שלקו המצרים במכות, היה בזה עונש על שיעבודם בישראל. ולמרות שנגזרה הגזירה שיגלו ישראל, מכל מקום נענשו מצרים ולא יכלו לומר קיימנו את גזירת הבורא. והטעם הוא כפי שביאר הרמב"ן הנ"ל, כיון שלא היה להם להשתעבד בישראל יותר מהגזירה ולהוסיף ד' עבודות, ולכך נענשו.

ובזה תבואר מחלוקת התנאים. דדעת רבי יוסי הגלילי היא שלקו על עצם השיעבוד. ודעת רבי אליעזר שלקו ארבעים במצרים ומאתים על הים, שהם פי ארבעה מעיקר המכות, שבכל מכה ומכה היו מונחות עוד שלושה מכות. וזה משום שסבר שהמצרים לקו רק על מה שהוסיפו מעצמם על גזירת בין הבתרים, שהוסיפו ד' עינויים והוא פי ארבע, וכמו"כ לקו פי ארבע. ודעת רבי עקיבא, שלקו במצרים חמש ועל הים מאתיים וחמישים, משום שבזה שנשתעבדו בישראל יותר מן הגזירה הרי גילו את דעתם שהם חפצים מצד עצמם להשתעבד בישראל ולכך הגיע להם עונש אף על עיקר השיעבוד שנגזר בין כך על ישראל, ולכך לקו פי חמשה. (עי' במהר"ם שיף בדרושים נחמדים בשינוי קצת).

הקהה את שניו וכו', אילו היה שם לא היה נגאל

עמדו המפרשים בביטוי זה שנאמר על הרשע "הקהה את שניו" מה עניינה של הקהיית השיניים.

ויש לבאר בזה ב' דרושים, האחד שצדיק עולה בגי' מאתיים וארבע ורשע עולה לחמש מאות שבעים, ונמצא שאם נקהה את שיניו של הרשע כלומר שנוריד ממניינו את מנין "שניו" השווים לשלוש מאות ששים ושש יעלה בידינו מאתיים וארבע וכמנין צדיק.

השני הוא, שמנין "הקהה את" עולה בגי' לחמש מאות ושש עשרה, ויש לפרש שכיון שאלו היה שם לא היה נגאל, אזי היו נוספות לו עוד ארבע מאות ושלושים שנה בגלות מחמת חטאיו והן היו מתווספות לשמונים ושש השנים שמיררו בהם המצרים את חייהם וכמו שהבאנו, והיה עולה סה"כ לחמש מאות ושש עשרה. ויש לפרש ש"שניו" הכוונה היא לשורש שנים ולא לשורש שיניים, והיינו שהיו מקהים את מספר שני גלותו והיה עליו לגלות חמש מאות ושש עשרה שנה.

פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!