הרב יוסף ברוק
אורח נטה ללון
מגורי קבע ועראי בעולם הזה בראי חג הסוכות: "בַּסֻּכּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּת"
למעונו של "החפץ חיים" זצ"ל נזדמן עשיר רחב לב מארה"ב. שמעו של החפץ חיים הגיע אליו, וחפץ מאד להכיר את האדם שהכל מדברים אודותיו בהערכה ובהערצה. משהגיע אל הבית פנימה נדהם מהפשטות והצניעות בה חי החפץ חיים, ואמר לו: "כבוד הרב, אין זה יאה לאדם כמוך לגור בבית כה דל ופשוט. אבנה לך מכספי בית כיאה לגדול הדור".
השיבו הח"ח בבת שחוק: "אמור לי כיצד אתה גר?"
ענהו האורח והרחיב אודות ביתו הגדול, המכוניות וכו' וכו'.
"והיכן אתה מתגורר בביקורך כאן?" השיב האורח כי הוא מתאכסן באכסניה פלונית. "מה"? תמה החפץ חיים, "אחרי התיאור על ביתך באמריקה כיצד אתה יכול להתגורר במקום עלוב ומוזנח כל כך?"
"הן תבין כבוד הרב, אני כאן בדרך, והתנאים לא חשובים לי כי מדובר במשהו קצר וחולף, אבל בביתי הכל שונה".
"כן", אמר החפץ חיים, והצביע כלפי מעלה, "גם אני רק בדרך, אבל בביתי הקבוע הכל שונה".
* * *
רעיון נפלא זה המונח ביסוד מצות הישיבה בסוכה מובע בשתי מילים –"בסוכות תשבו", ודרשו בגמ': תשבו כעין תדורו.
הישיבה הקבועה שלך, התייחסותך לעולם הזה הנראה כקיים לנצח תהיה כעין תדורו, כאדם ההולך בדרך, מתייחס אל מצבו החולף בהתאם.
מה מאושר האדם הקונה מבט זה על החיים. את זמנו, כוחו וכשרונו ישקיע בעיקר, הקיים והנצחי ולא בטפל החולף ועובר לא יִפְגַע בחברו ולא יִפַּגַע מהזולת, והוא בשלוה כל חייו.
שבת שלום!
וחג שמח!
היחס לנכי צה"ל היחס אליהם הפך מכזה שמגיע ל'טובי הבנים' ליחס אל עלוקות טורדניות. הרב ברוק שופך אור בהיר על המהלך המוזר, שלא לומר - הקלוקל
