חיים טברסקי
צו השעה - משאל עם!
חיים טברסקי קורא לראש הממשלה ללכת ל'משאל עם' עכשיו. הסוגיות שעל סדר היום כבדות במשקלן מן המנדט שממשלה כלשהיא יכולה לקבל בבחירות שגרתיות
חיים טברסקי, כ"ה בניסן תש"ע - 09/04/2010 10:21
מצבה הבינלאומי של מדינת ישראל אינו פשוט כלל ועיקר. למעשה, היא עומדת תחת מתקפה צולבת ורב חזיתית בתחומים שונים ומגוונים, ונראה, כי כל מי שיש לו דרישה, תביעה, תוב(ע)נה או קובלנה נגד מדינת ישראל ונכסיה, מנצל את הכאוס הבינלאומי שנוצר בשביל לדחוף את ידו לצלחת, ובדרך כלל, באגרסיביות אופיינית לתקופה.
בזמנים אחרים היו מכנים זאת אנטישמיות. היו אולי גם אנשי רוח ישרי מצפון מבין אומות העולם שדעתם לא היתה נוחה עם המתרחש. אך כפי הנראה לעין כרגע, הרצועה הותרה. מוצרים ישראליים מסומנים, ובמקומות שונים אף מושלכים מחנויות בידי פורעים. התקפות ברוטאליות כנגד כל מי או מה הקשורים בצורה זו או אחרת לישראל או ליהודים בכלל מתקבלות בטבעיות. ראש ממשלת טורקיה (זו שטבחה בארמנים, שולטת בשטח כבוש בקפריסין ושוללת עד היום את זכויותיהם הלאומיות של הכורדים) מרשה לעצמו לחרף את ישראל מעל כל במה ובכל לשון, על ארה"ב החדשה אין צורך להרחיב, והותיקן, כן גם הם, המחזיקים במרתפיהם אוצרות גנוזים שנשדדו מידי היהודים לפני ובמשך מאות ואלפי שנים, מוצא לנכון לדרוש מישראל פריבלגיות יחודיות אותן הוא אינו מקבל בשום מקום אחר בעולם, כולל בארץ מושבו – איטליה.
כל מי שמעט דעת בקודקדו רואה בחוש כי דברים גדולים מתפיסתנו, ברמה הסטורית, מתנהלים ברקע. אבל עם הנסתרות לה' אלוקינו אי אפשר לבסס מדיניות של עם ומדינה, ובודאי שלשם הניהול השוטף והיומיומי של ענייני המעש יש להתחשב אך ורק בנגלות אשר לנגד עינינו. דברים ברוח זו נשמעו במהלך החג האחרון לאוזניהם של אישי ציבור בכירים מפי גדולי ומאורי הדור, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב והגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א.
האיום האיראני הולך ומתגבר מיום ליום, סגנון הדברים הנשמעים מארץ האייתולות, רק מחדד את עוצמת הסכנה הטמונה בארסנל הנשק אותו הם מגדילים מיום ליום. לא מזמן, בשיחה עם אחד מחשובי האדמו"רים בדורנו, הושמעה דעת תורתו כי באם יתברר שהצורר האיראני מחזיק בידיו נשק גרעיני, הרי שעצם המשך הישיבה בארץ הקודש כרוך בשאלה הלכתית מהותית, בהיותה עומדת על פי גדרי הטבע בסתירה לציווי התורה של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
האגרסיביות של ארה"ב שקצה במשחקי החתול והעכבר אותם מנהלים מולה ממשלות ישראל במשך 43 השנים האחרונות בעניין החזקת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, הכריכה – אף אם היא לא רישמית, של הנושא האיראני עם התקדמות בתהליך המדיני מול הפלסטינים, ובנוסף, ההתחמשות הרקטית של החיזבאללה מצפון והחמאס מדרום, מעמידים בפני ממשלת ישראל הנוכחית אתגרים שלא עמדו אולי בפני שום ממשלה בזמן ובמקום כלשהוא.
וממשלת ישראל והעומד בראשה – מבוהלים. אי אפשר לכנות אחרת את התנהלות ראש הממשלה ובכירי שריו בשנה האחרונה. אפשר לכנס אלף מסיבות עיתונאים בהן יסכמו בגאווה את הישגי הממשלה בשנתה הראשונה, ולו גם אם מדובר בהישגים אמיתיים, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאין דרך. אין מתווה. איש הישר בעיניו יעשה.
מר נתניהו אינו ראש הממשלה הראשון שמזגזג לכל כיוון, עשו זאת רבים טובים לפניו, אלא שהוא מצטיין לעשות את הדברים בצורה שלומיאלית שכזו, ששום תיאוריה מתיישבת על הדעת אינה יכולה לתת הסבר, ולו הקלוש ביותר לסדר התנהלות העניינים. אם בתחילת הקדנציה הוא הרגיש על גג העולם ואף סירב לבקשת אנשי אבו-מאזן להיפגש עמו, הרי שמהר מאוד היוצרות התהפכו, והרוח הקרה הנושבת מוושינגטון, גררה אותו באוזניו שוב ושוב אל דוכני המיקרופונים, להסכים להקמת מדינה פלסטינית, להקפיא את הבניה בשטחי יו"ש, וכעת לנסות ולגבש תשובה הולמת ל-11 הנקודות אותן הוא נדרש לבצע על פי תפיסת ממשל אובמה. אלא שכינוסים מבולבלים חוזרים ונשנים של השביעיה עדיין לא הצליחו לגבש עמדה מוסכמת, וזה לא פלא. שביעיית שרים עליה נמנים אהוד ברק ודן מרידור המוכנים לחלק מחר בבוקר את ירושלים, לצד אביגדור ליברמן שהצליח להפוך לבריון השכונתי במגרש הבינלאומי, ובני בגין שעדיין חולם על שתי גדות לירדן, ועליהם מנצח מי שהזיגזג הפך אצלו לדרך חיים, באמת שאינה מסוגלת להרבה יותר מזה.
הפתרון היחיד למצב המדיני המבולבל שנוצר כרגע, הוא ללא ספק, משאל עם. אם יש צורך שעה עבורו נוצר המושג של משאל עם, זה בדיוק המצב. על הממשלה להציג בפני העם בישראל, באופן הפשוט והבהיר ביותר, את רשימת הדרישות אותן דורש נשיא ארה"ב. ולצידן, מסמך פשוט וברור שיסביר את הסיכונים הכרוכים באישור או דחיית דרישותיו. והעם יכריע. העם יקבע בעצמו באם יחסי ישראל – ארה"ב וכל הכרוך בהם חשובים לו יותר מנכסי מורשת לאומיים ואסטרטגיים, או שמא ההיפך הוא הנכון.
ביצוע משאל עם שכזה, בצורה הכי פשוטה ובהירה, אשר ייעשה בהסכמה ובפיקוח מצד כלל המערכות הפוליטיות והמשפטיות, לעיני כל העולם, ייתן בראש ובראשונה לגיטימציה ציבורית לכל החלטה שתתקבל, מאחוריה תוכל הממשלה להתייצב בעוז. ואף תמנע ביקורת לא-הוגנת מצד מתנגדיה, בעת אשר תממש הממשלה את החלטת העם, ותתעמת עם תוצאותיה.
להיות עם יהודי בארצנו חיים טברסקי סוגר חשבון של מאה שנות מאבק בין מסורת ישראל לזיגזג הציוני, ומתחנן: בואו ונהיה דרוכים וראויים שלא נפספס ח"ו עוד עת רצון מן הסוג שכבר פספסנו פעמיים, בתש"ח ובתשכ"ז
איפה הטקטיקה? המהלך שנועד למנוע חילול קברים באשקלון יקר לכולנו, האסטרטגיה ברורה. חיים טברסקי מחפש את הטקטיקה וחושב שיש צורך בשינוי התפיסה. דרושים תחבולנים
ראו באורי שזורח כשהכל נראה תחת איבוד שליטה, חיים טברסקי מפנה את תשומת ליבנו להבטחת הנביא: אל תירא עבדי יעקב וישורון בטחתי בו.. היש אלו' מבלעדי.. שובה אלי כי גאלתיך (הפטרת ויקרא)