יום חמישי י"ח באדר ב תשפ"ד 28/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

חיים טברסקי

עורו נא אחי - יושבי העיר העליונה

חיים טברסקי חוזר במנהרת הזמן 1939 שנים לאחור, ומנסה לדלות מעט עתיד מימים עברו. טור אקטואליה מהימים ההם ונכון לזמן הזה. נכתב בהשראת רשמים עזים מביקור יסודי (שנערך באדיבות החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי) ב'ירושלים של מטה' - עיר העבר שנחשפה בחפירות הארכיאולוגיות בשטח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

חיים טברסקי ב' באב תשס"ט - 23/07/2009 10:46
ירושלים, ב' באב ג'תת"ל. שלום לכולכם.

ירושלים במצור מזה כארבעה חדשים. מאז הפסח האחרון השתנו חיינו לחלוטין. לגיונות הצבא הרומאי צרים על חומות ירושלים, במטרה לדכא את המרד הרהבתני והמסוכן שהעזו הקנאים להכריז על האימפריה הרומאית. מה הם חשבו? שהם יצליחו להביס את הצבא החזק בעולם?
אנו יושבים בחסד הא-ל בשקט ובשלווה בעירנו ובארצנו תחת השלטון הרומאי מזה למעלה ממאה שנים, ולמעט אירועים חריגים פה ושם, או נציב עליון אנטישמי כזה או אחר, חיינו ברווחה ובעושר. בית המקדש המפואר שבנה הורדוס בסיוע רומאי, עומד על תילו לתפארת עירנו הקדושה, עבודת הקורבנות נמשכה עד לתחילת המצור ללא כל הפרעה, ההיפך הוא הנכון, מידי פעם דאגו גם נציגי השלטון ברומא, בהם כמה מידידינו הטובים ביותר, לשלוח קורבנות לבית המקדש, אשר הוקרבו לפני ה' כדת וכדין.
הרעש מאיזור העיר התחתונה נוראי, אילי הברזל הרומאים נוגחים בעוז בחומות מצודת אנטוניה שמצפון למקדש, הלוחמים החיוורים ומזי הרעב, שבסיכלותם שרפו במו ידיהם את עתודות המזון שנועדו להבטיח את עמידתם שלהם ובני משפחותיהם במצור הממושך, מתרוצצים מפרצה לפרצה, ומנסים נואשות להדוף במעט הכח שבידם את חיילי הלגיון המהוללים.
הרעש מקומת העמודים התחתונה שבביתי, מפריע לא פחות. השיפוץ הדחוף שהחלו פועליו של עקביא איש זבד – הקבלן הירושלמי הנודע אינם יכולים להתעכב מפני המלחמה הניטשת בחוץ. איזה פנים יהיו לי כשאארח את מושל העיר החדש אותו יציבו הרומאים מיד לאחר שיביסו את הקנאים שנואי נפשנו, בעוד חיפוי הפרסקו הצבעוני שיצא זה מכבר מהאופנה יחפה את קירות ביתי.
אולם האירוח הנרחב כבר חופה מחדש בציפוי סטוקו חלק ומרהיב עין, קירותיו סותתו בקוים ישרים ורחבים, המזכירים את אבני הגויל הנישאות של המקדש. לא, אף אחד מיושבי ואורחי ביתי, לא יטעה לרגע בהכרת ביתו של ראש משפחות הכהונה בירושלים. נקוה שיספיקו במהירות לסיים את חיפוי חדרי האירוח האחרים לפני שתסתיים המלחמה הארורה הזו, ושלום יבוא לעירנו בעזה"ש.
מאוחר כבר, עלי לרדת במהירות למקדש. דווח לי הבוקר, כי בדרך לא דרך השיג יוחנן הגארדי כבש תמים לעולת המנחה. כבר ארד אל קומת המרתף, שם במקוה הטהרה המפואר שבנה לי חכם שמעיהו, אשר בחכמת אלוקים שבקרבו סדרו באופן כזה, שיתמלא מאיליו על ידי מערכת מחילות תת-קרקעית שאינה ניתנת לחסימה בשום דרך, ומים חיים יפכו בו בכל עת, אטהר גופי ואמהר אל המקדש להקריב את עולת התמיד. יתן ה' ונזכה לעשות זאת בקרוב מתוך שלום ושלווה.
מחר בבוקר, אמורים להתכנס בביתי ראשי ארגון 'כהנים למען זכויות האדם'. שם נשמע פריסות שלום מידידינו בר-קמצא שיצא זה לא מכבר לרומא, במטרה לנסות ולשכנע את בכירי מימשלו של אספסיאנוס בצורך הדחוף להסיר את טבעת החנק של הקנאים בראשות מנהיגם אלעזר בן יאיר. קנאים אלו אשר חברו לבריונים הסיקריים של שמעון בר גיורא משליטים בירושלים אנרכיה מוחלטת. החלטות הממשלה החוקית בראשות חנן בר חנן כלל אינן מחייבות אותם, המחוייבות הבינלאומית של ממלכת יהודה נרמסת ברגליהם עד עפר.
האידיאולוגיה שלהם גורסת: חירות או מוות. הם מתעלמים מהעובדה שהשטחים אותם הם כבשו מהאימפריה הרומאית בשנות המרד הנוכחי, או שנות 'גאולת ציון' לגירסתם, אינם מוכרים על ידי כל מדינות העולם כנחלה יהודאית. והמצור הכבד בו אנו שרויים רק מוכיח כמה צודק המאבק שלנו בהם.
הברבריות שלהם עוברת כל גבול. רק בשבוע שעבר נשמעו דיווחים מפי עדים המסרבים להזדהות בשמם ובקולם מפחד הבריונים, אשר העידו על מעשי רצח וזוועה של הבריונים בחיילי הלגיון הרומאי. ב"ה שהתקציב השוטף ממשרד החוץ ברומא לא פסק לרגע, גם בימי מצור אלו, כך אנו יכולים לתעד לדורות את מעשי הזוועה של הבריונים, כמו הרג קבוצת החיילים הרומית בעת שינתם, ללא שהם הפעילו כח כנגד הכח התוקף, או ירי בחיצים מכוון לגוף החיילים הרומאים, ללא ירי מוקדם באויר או אזהרה אחרת. הגדיל לעשות אלעזר בן יאיר שציווה על אחד מאנשיו לירות חץ בסמוך לרגליו של חייל רומאי שנפל בשבי. מעשים שלא ייעשו נעשים לעין השמש באין מפריע, נקווה שכיבוש ירושלים הצפוי בקרוב ישים לכך סוף, וישיב את כולנו לשפיות.
המצב ברומא בשנה האחרונה לא היה קל, זה נכון. החילופים התכופים בלשכת הקיסר לא הקלו על אנשי הלובי היהודאי ברומא, אבל הם עושים עבודה טובה. בר-קמצא מספר, במכתב ששלח כבר לפני שבועיים, כי בפגישתו עם בייתוס בר קתרוס, בן למשפחת קתרוס הירושלמית הידועה, אשר היגר זה מכבר לרומא, ומשמש כראש המטה של אספסייאנוס, חזר בייתוס בנחישות על המחוייבות של ממשל אספסייאנוס לבטחון יהודה. 'הפגישה של הקיסר בתחילת החורף עם המנהיג הדגול רבי יוחנן בן זכאי השפיעה עליו עמוקות' אמר בייתוס לבר-קמצא, ומטרת המבצע הנוכחי נועדה בסך הכל 'כדי לעזור ליהודה להיחלץ מהידיים של עצמה'.
כמה חבל שהרב בן-זכאי כבר לא בעיר מזה כחצי שנה. הוא היה אחרון הרבנים שעוד הצליח איכשהוא להסתדר עם מנהיגי הקנאים. נכון שהיעדרו מהעיר, הקל עלינו לנצל בציניות את שתיקת החכמים בחתונת פנחס בן שמעון, ולשכנע את בר-קמצא שעליו לצאת לרומא לשליחותו החשובה. אך בכל זאת, נוכחותו בעיר השרתה אוירה מיוחדת של קדושה, שכל כך נחוצה לנו בימים אלו. אני בטוח שעם שוך הקרבות, והחזרת הסדר בממלכת יהודה על כנה, תוך מיגור הקנאים והשבת השטחים שנכבשו על ידם לשליטת האימפריה הרומאית, ישוב הרב בן-זכאי לירושלים, וימשיך לפאר אותה מזיוו.
ארד לרגע לראות כיצד מתקדמת העבודה למטה ואסור אל המקדש. עלי למהר, עבודה רבה מצפה לנו בימים הקרובים.
                                                   * * *
מילה שלי: בעוד עם ישראל היה שסוע ומפולג בסוף תקופת ימי בית המקדש השני, עד כדי כך שחז"ל מעידים עליהם שהיה בהם תלמוד תורה, מצוות וגמילות חסדים, ובכל זאת נגזרה עליהם ועלינו גזירת החורבן בשל שנאת-חינם שהיתה בידם ובידינו.
הרי שהנביא ירמיהו במסר נוקב לדורות, שנאמר אמנם בסוף ימי בית ראשון אך צריך להדהד עד לימינו אנו, כורך את כולם ביחד, ומאשים בגזירת החורבן, למרבה הפלא, לא את פושעי ישראל – כפי שהיינו מצפים לכאורה בדל השגתינו, אלא דוקא את בחירי העם.
ואלו מילותיו כפי שקראנו בהפטרת השבוע שעבר: 'הכהנים לא אמרו איה ה', ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי, והנביאים נבאו בבעל . . . '
עם ישראל הוא אחד, ואחדותו היא אינה נתון המוטל בספק, אחדותו קרוצה מעצם היותו עם נבחר, עם סגולה. כל שנאת חינם, אינה פוגמת באחדות הטהורה של עם ישראל בשורשו, אלא גורעת מיכולת המעבר של השפע האלוקי לענפיו, עד למצב העגום של חורבן ח"ו.
ואמר כבר חכם אחד: "ערכה של ההיסטוריה אינה בכך שאנו יכולים לקרוא בה את העבר, אלא בכך שאנו יכולים לקרוא בה את העתיד".