יום רביעי י"ז בשבט תשפ"ב 19/01/2022
חפש

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

חדשות

השערוריה שלא היתה

חיים טברסקי מעלה מהאובך פרשיות נשכחות, וגם מציע להעניק לנשיא ארה"ב את תואר 'יקיר א"י השלימה'. על תקשורת אובייקטיבית והפוך על הפוך במדיניות ארה"ב, במאמר שלפניכם. וגם, הערה נזעמת לראש ממשלת גרמניה.

חיים טברסקי י' בתמוז תשס"ט - 02/07/2009 16:49
זה היה לפני שנים רבות, רובכם בודאי אינכם זוכרים את 'פרשית הפרשיות', זו שזיעזעה את אמות הסיפים של הציבוריות הישראלית. אבל לנו למה להקדים את המאוחר.
זו היתה קרן צדקה של הרבנות הראשית לישראל, ההכנסות לקרן הגיעו מהציבור הישראלי, שבהיתר מיוחד של משרד האוצר, אסף כספים מהציבור הרחב, במטרה לעודד כתיבת חיבורים תורניים חדשניים. מידי שנה בשנה היתה הקרן מחלקת סכומי כסף נכבדים למחברים צעירים, אשר הגישו לפני ועדת השופטים את פירות ביכוריהם הספרותיים.
באותה שנה – תרפפ"ט, קבע צוות השופטים את זוכי הפרס, אשר קיבלו בטקס מרשים את מעטפות הכסף מידיהם של ראשי הקרן. הכל לכאורה היה כבעבר תקין וראוי. אף לא אחד צפה את הסערה שטקס זה עלול לבשר בכנפיו.
כעבור שבוע, התפרסמו בכלי התקשורת ידיעות ראשונות, על כך שיו"ר ועדת הפרס הרב יוסף שניידר הוא בעצם דודו של עורך הספר שזכה בפרס הראשון ע"ס 150.000 לירות. אחרי כמה ימים נודע הציבור גם לכך שאחד מחברי ועדת הפרס הרב אריאל צביאלי הוא בעצם חותנו של אחד מהזוכים בפרס השני ע"ס 25.000 לירות. ותיהום כל הארץ.
ההסתה נגד הרבנות הראשית וקרן הפרסים הגיעה לרמות חסרי תקדים, התקשורת בארץ קטלה ללא רחם את הרבנים שודדי כספי-הציבור, אשר עושים בקופה הציבורית כבתוך שלהם. הגדיל לעשות עורך עיתון 'דבר' מר מנחם ברונו שקרא לסגור לאלתר את מוסד הרבנות הראשית, שלדבריו "הוכיחה כי אין ביכולתה לנהל באופן ראוי משאב ציבורי שניתן לסמכותה".
היועץ המשפטי לממשלה לא ויתר על המציאה הנאה שנפלה בחלקו, והחליט להעמיד לדין פלילי את הרבנים המעורבים בהחלטה האומללה. הרב שניידר הואשם במרמה, הפרת אמונים, וניצול לרעה של סמכות שלטונית. והרב צביאלי הואשם במרמה והפרת אמונים.
העיתונות החרדית ופרשניה דאז, לא ידעו בעצם כיצד להתגונן אל מול המתקפה שלוחת הרסן שהוטחה בהם, בס"ה העובדות היו נכונות, כלימה כיסתה כל פנים, והתקווה היתה שכדרך הארץ הזו, פרשיות חדשות ישכחו את הראשונות, מה שאכן קרה.
אתם לא תמצאו סיקור על הפרשיה הזו בשום מקום, ולא מהסיבה שהיא לא היתה ולא נבראה, ההיפך הוא הנכון, היא היתה ועודנה, לא אז, אלא כאן עכשיו והיום, אלא שהשמות והתפקידים לא היו בדיוק כפי שתיארנו לעיל.
המדובר ב'פרס ספיר' אותו מעניקה 'קרן ספיר' אשר הוקמה על ידי מפעל הפיס. ועדת הפרס בראשה עומד חבר הכנסת ושר החינוך לשעבר מר יוסי שריד, החליטה להעניק את הפרס הראשון בסך 150.000 ₪ לסופר אילן חילו. אלא שכעבור כמה ימים התברר כי עורכת הספר רנה ורבין היא אחייניתו של מר שריד.
בנוסף לכך נמצא, כי הזוכה בפרס השני בסך 25.000 ₪ הגב' רונית מטלון, היתה בת זוגו של הפרופ' אריאל הירשפלד שאף הקדישה עבורו את הספר הזוכה בפרס.
מה נכתב על כך בתקשורת? הנה כותרת אופיינית: 'בוטלה החלטת השופטים בפרס ספיר'. בגוף הכתבה נכתב כך: טענות נוספות שמצביעות על ניגוד עניינים לכאורה עקב קשרי משפחה בין עורכת ספרו של חילו, רנה ורבין, ליו"ר ועדת השופטים יוסי שריד. בנוסף, התגלה קשר בעייתי בין חבר נוסף בועדת השופטים, פרופסור אריאל הירשפלד, לסופרת רונית מטלון.
נכון שלא שמעתם על כך בשום מקום אחר, כמעט? הפרשה נעולה.
                                                   * * *
ואם בפרסים עסקינן, הרי שהמדור בוחר להציע לנאמני ארץ ישראל, להעניק את פרס 'יקיר ההתיישבות היהודית ביו"ש' דוקא לנשיא ארה"ב ברק אובאמה.
מאז ומעולם, היה מפלטה הגדול של ההתיישבות בחבל ארץ זה, הסירוב הפלסטיני לסיום הסכסוך עם ישראל, הסירוב שהחל את דרכו בועידת שלושת הלאוים בחרטום באלול תשכ"ז, דרך סירובו של יאסר ערפאת לקבל את הצעתו הנדיבה של אהוד ברק בקמפ דייויד בקיץ תש"ס ובשארם בחורף של תשס"א, ועד לשתיקה הרועמת של אבו-מאזן בקיץ האחרון כתגובה להצעתו הנדיבה של אולמרט.
ההיסטוריה מלמדת, כי כאשר עומד מול הערבים נשיא אמריקני חזק ונחוש אשר מיישר ברוב המקרים קו עם המדיניות והאינטרסים הישראלים, הם מבינים שהיכולת שלהם לגבש הישגים במו"מ מוגבלת, וע"כ נכונותם להתפשר גדילה. בכל פעם שעמד בבית הלבן נשיא פרו ערבי, אם זה קרטר, ג'ורג' בוש האב או אובאמה, חשים הערבים כי ביכולתם להשיג הרבה יותר ממה שישראל מוכנת להגיש להם, וזו עבורם סיבה טובה להקשחת עמדות, וממילא מגיעה קריסה נוספת של עוד סיבוב שיחות, וחוזר חלילה.
החולשה של אובאמה, שזועקת מעניין חוסר התגובה הבוטה שלו על הפגיעה בזכויות האדם באיראן, ועד להאלמות של מימשלו בכל הנוגע למעשיה המסוכנים צפון-קוריאה בשבועות האחרונים, מלבד זה שהיא מביאה לאיבוד פופולאריות עיקבי ומתמשך של מימשלו בקרב הציבור האמריקני, משדרת לערבים כי במקום אחד הם יכולים לשים את מבטחם על הנשיא האפרו-אמריקני הראשון בארה"ב, המו"מ עם ישראל. שם הם רואים את המדיניות האמריקנית קשוחה ויציבה ללא סדק, זה נותן להם תקווה, ובמקביל סיבה להקשחת עמדות, וזה מה שיותיר לפחות בזמן הקרוב את השליטה בשטחי יהודה ושומרון בידי היהודים.
                                                  * * *
מילה לקנצלרית גרמניה, הגב' אנגלה מרקר, שצוטטה היום כאומרת שעל ישראל להפסיק מיידית את הבניה בשטחי יהודה ושומרון. (הצעת הגשה שלי לתגובת משרד החוץ בנידון)

על גרמניה, גב' נכבדה. לחכות לפחות אלף שנים, כדי שתהיה לה אולי הזכות המוסרית או הערכית, להביע דיעה כלשהיא בנושא הקשור לעם היהודי. הקנצלרית הנכבדה, כמייצגת העם הגרמני, מתבקשת להעיף מבט מזרחה, מאושביץ ועד לטרבלינקה, מבוכנוואלד ועד באבי יאר, ובבקשה – לשתוק. פשוט לשתוק.
  1. 4. לקבל-עם
    חיים טברסקי 03/07/2009 10:20
    אין שום התייחסות בדבריי לתקוה, התקוה היחידה שיש לי היא בביאת משיח צדקינו בב"א, או אז יהיו בידינו השטחים, מהים ועד הנהר הגדול נהר פרת. ההצעה שלי היתה לחסידי משנת א"י השלימה, בה הסברתי למה הם צריכים להיות מעודדים דוקא ממדיניותו של אובאמה. אני שמח לעודד יהודים בכל עת, גם אם דעותי שונות משלהם בתכלית השינוי.
  2. 3. עבר בקריאה שניה
    קבל עם 02/07/2009 21:09
    עבור האידיאולוגים שבינינו, אשר באו להתיישב ב'גוש קטיף', והם אלו שנעקרו משם בגסות, הקפאת הבניה היא אותו הכאב, רק שהתהודה הציבורית מגיעה רק כאשר יש כאב נראה לעין. התירוץ כאן די דחוק, אם כי מתקבל. ולהמלצתך, הכתבה הקודמת וגם זו, נקראו בעיון, כפי שהן דורשות
  3. 2. תקרא טוב יותר
    אחד מן העם 02/07/2009 20:50
    לפני שאתה מגיב תקרא שוב את המאמר, ואולי תגלה שהקפאת בניה עדיין איננה וויתור כואב כמו הוויתורים של גוש קטיף.

  4. 1. ילמדנו רבנו
    קבל עם 02/07/2009 19:14
    בפעם הקודמת, בה העלה הממשל הישראלי תכנית לשלום, אשר קווי היסוד שלה היו הפסקת הבניה ביו"ש וויתור על ההתנחלויות, רעמי שמחה נשמעו מבעד לכתבה ההחלטית, על כך שסוף סוף ישנה תכנית הגיונית לשלום, וכי יש לקיימה מהר ככל האפשר. כאן, לפתע, מושמעים קולות תקווה על כי תכניות השלום במהלך הקדנציה הנוכחית של נשיא ארה"ב תעלינה, בוודאי, על שרטון, וכך נמנע מוויתורים כואבים אלו.
    'חילוק' רציני.
    לכותב המוכשר, אשר לא משנה מהי הדעה שאותה הוא מייצג, ואף אם הוא מזגז בינותן, תמיד יעניין ביותר(ויקומם...) וייקרא בשקיקה מאמרו- הפתרונים.