יום שישי ט"ו בכסלו תש"פ 13/12/2019
חפש

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

חדשות

וה' עמנו אל תיראום !

חיים טברסקי לא מקנא בימים אלו במקבלי ההחלטות, הנושאים שעל הפרק הם כמעט בלתי-פתירים לבשר ודם. מסוג הדברים שבאף מדינה לא מתמודדים עמם במשך עשרות ואולי אף מאות בשנים.

חיים טברסקי (טור אישי) כ' בסיון תשס"ט - 12/06/2009 11:32
תושבי הרפובליקה המוסלמית של איראן הולכים היום (ו') לקלפיות בחגיגת דמוקרטיה מזוייפת בה הם זוכים להשתתף אחת לארבע שנים, לפי הערכות מוקדמות, כ-50% מתוך 46 מיליון בעלי זכות ההצבעה יממשו את זכותם הדמוקרטית היחידה עלי אדמות, וינהרו לקלפיות כדי להכריע בעיקר בשאלה: מי יהיה אחראי על המשך תהליך התגרענותה של ארצם.
למרות החגיגה וההצבעה החופשית כביכול, עלינו לזכור כי העם באיראן אינו יכול להצביע למי שליבו חפץ, מתוך כ-450 מועמדים שהציגו את מועמדותם לנשיאות המדינה, אישרה ועדת הבחירות המרכזית ארבעה בלבד, הנשיא המכהן אחמדינג'אד, יריבו העיקרי מיר-חוסיין מוסאווי, מהדי כרובי ומוחסיין רזאי, השפעתם של השניים האחרונים יכולה להיות אך ורק בכך שהם יביאו לקיומו של סיבוב שני במקרה שאף אחד משני המועמדים העיקריים, אחמדינג'אד ומוסאווי יגרפו 50% מקולות הבוחרים.
מצבה הכלכלי של איראן תחת שלטון אחמדינג'אד הינו בכי רע, האבטלה הגואה והאינפלציה הדוהרת בה בעת שאיראן מזרימה מיליארדים למאבק הפלסטיני לחמאס ולחיזבאללה, הם הגורמים העיקריים שאולי יביאו להפסד שלו בבחירות, אך בל נטעה, גם מוסאווי במקרה שיבחר, אולי יוריד מעט את הטון בעניין ישראל והנשק הגרעיני, אך תהליך התעצמותה של איראן שהחל בתקופת נשיאותו של מוחמד חתאמי ה'רפורמיסט' תימשך ביתר שאת גם להבא, וכאן טמון המוקש.
מה טוב ליהודים ? נכון שעל שאלה כזו יכול לענות רק יודע תעלומות, אבל על פניו מצפה כל אחד מאיתנו להפסדו של האיש שבמשך ארבע השנים האחרונות קורא מעל כל בימה לחיסולה של מדינת ישראל. מצד שני, בהתבטאויותיו הוא מזמין לחץ של העולם על איראן ותדמית שלילית לפרוייקט הגרעין שלה, היחס החיובי שמנסה נשיא ארה"ב ברק אובאמה להפגין כלפי איראן, ואשר נתקל בינתיים בחומה של חשדנות מצד הקונגרס והסנאט בוושינגטון, יוכל להפוך למסלול דיפלומטי דו-סיטרי ומסוכן מבחינתה של ישראל, כאשר בראש איראן המתגרענת יעמוד אדם סימפטי 'רפורמיסט' לכאורה, אשר ישמור על מוצא פיו, אך במחשכי בושאהר ואיספאהן ימשיך להפעיל את אותם עשרות אלפי צנטריפוגות שהעמיד שם אחמדינג'אד.
לא לחינם קבע בנימין נתניהו את מועד נאום החזון המדיני שלו ליום א' הקרוב, תוצאות הבחירות באיראן יהיו גורם משפיע ומעצב ללא ספק על תוכן הנאום ויכולת העמידה שלו בפני הלחץ האמריקאי. אם ההפסד של חיזבאללה בלבנון נתן רוח גבית לדיפלומטיה הפייסנית החדשה המשתלטת על וושינגטון, הרי שהפסד של אחמדינג'אד בבחירות באיראן, יהוו טריגר לא-פשוט למימשל האמריקאי החדש לצדקת התנהלותו, ומכבש הלחצים על נתניהו בכל התחומים יגבר שבעתיים.
העניין הבינלאומי שמעורר הנאום הזה, מתאים לרמת הציפיות אותן קיווה נתניהו ליצור. אך גם הוא יודע שכגודל התקווה – תהיה עוצמת האכזבה, אם וכאשר הוא לא יספק את מאוויהם הגלויים של אובאמה ומיטשל. זה האחרון שכבר הבהיר בפומבי כי ארה"ב לא תיתן לישראל להמשיך ולשקר עליה בעניין ההתנחלויות, לא יותיר לנתניהו מרווח מילוט כלשהוא מלבד הכרזה על הקמתה של מדינה פלסטינית ביו"ש, והפסקת הבניה בהתנחלויות. אך בהתחשב בכך שדרישות כאילו בדיוק עמדו כבר בפני בגין, שמיר, רבין, ברק, שרון, אולמרט וביבי עצמו, מכיוונם של חמישה נשיאים אמריקאיים לשעבר, קרטר, רייגן, בוש, קלינטון ובוש הבן, מי יותר ומי פחות, ובמקביל נבנו ביו"ש עשרות אלפי יח"ד וישובים חדשים, אין לנו אלא להסיק שלא הם כנראה המנהלים האמיתיים של העולם. למרות שהם די בטוחים בכך.
לעצם השאלה בעניין מדינה פלסטינית כן או לא, שומה עלינו לבדוק בעת הזו מה התחליף להסכמה שכזו. יהיו שיטענו כי ההסכמה הפלסטינית למדינה משלהם, היא כשלעצמו הישג ישראלי חשוב, מאחר וביום שהם יחליטו שהם אינם מעוניינים במדינה נפרדת, והלחץ הבינלאומי יהיה בכיוון של מדינה אחת מן הים ועד הירדן, לכאורה מימוש חזונם של חסידי ארץ ישראל השלימה מאז דוד לוי ועד לדני דנון, ברור לכולנו כי לא יתקיים מצב ובו התושבים הפלסטיניים ביו"ש יהיו משוללי זכות הצבעה למשטר שישלוט במדינה הזו שתיווצר, ואז נעמוד בבת אחת בפני מצב ובו 40% מבעלי זכות ההצבעה בארץ ישראל השלימה יהיו פלסטיניים, שבנקל יחברו לאחוזי השמאל הקיצוני הבודדים שעוד נותרו בקרב הציבור הישראלי, וההשלכות של מצב זה ברורות.
לא נותר לנו אלא להודות להשי"ת על כך שאין אנו נזקקים להיות בקרב מקבלי ההחלטות בימים טרופים אלו, בבחינת אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, יצר ההישרדות מצד אחד, ויוצרי החישוקים מן הצד השני.
לקבל החלטות זה תמיד דבר לא פשוט. את זה מבין בימים האחרונים גם ניר ברקת, ראש העיר הטרי של ירושלים, שסבר בחודשים האחרונים כי במחי חיוך נבוב ניתן לגשר על פער תרבותי בין חלקיה השונים של ירושלים. זה לא שהוא אשם בכך לבדו, היו שדאגו ללחוש כזאת על אוזניו, חלקם בתמימותם וחלקם מתוך ניצול תמימותו, אלא שהבוקר גם הוא מבין, שאיחוי השסעים בירושלים היא מלאכה לא פשוטה, אולי אפילו בלתי אפשרית. את השקט שהרב לופוליאנסקי הצליח להשרות בירושלים בתקופת כהונתו, תוך כדי מתן פתרונות ראויים בצורה מסודרת לרוב הצרכים של הציבור החילוני שבה, כנראה שיהיה לו קשה לשחזר.
שבת שלום.