יום שישי י"ז בחשון תש"פ 15/11/2019
חפש

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

חדשות

חשבון נפש - לא מריחה (דעות)

חיים טברסקי מסכם שנה ותמצית של תקופה. פותח פצעים לשם ניקוי יסודי. ומנסה להציב ראי בפני הציבור החרדי.

חיים טברסקי (טור אישי) כ"ח באלול תשס"ט - 17/09/2009 14:09
רעות חולות רבות פשו במחנינו בשנים האחרונות. כולן כמובן, בטילות ומבוטלות אל מול הררי החסד, הצדקה ועבודת השי"ת, השופעת מלב כל יהודי באשר הוא. אך להתעלם מהן – אי אפשר, וגם אסור. לעת הזאת, תקופת חשבון הנפש שלפני יום הדין, שומה עלינו לחטט בפצעים הפתוחים, לחשוב מחשבות וגם לנסות ולהסיק מסקנות.
העיתונות החרדית עושה את מלאכת חשבון הנפש שלה בקלות. הכי קל זה למרוח עמודי הלל ושירה, ולכסות בשמיכה של אותיות את כל מה שהיה, והיה הרבה.
השנים האחרונות לא הטיבו עם הציבוריות החרדית, וזאת בלשון המעטה. יתכן שאופנת 'כיכר השוק' המאפיינת את התקשורת החילונית היא שהביאה אותנו לכך, יתכן גם שלא. מה שברור הוא, שהציבוריות החרדית התדרדרה בשנים האחרונות לשפל חסר תקדים, וחמור מאין כמותו. בניגוד לרבים אחרים, ננסה ברשימה זו דוקא לנגוע במוגלה, וגם לחשוב על הנסיבות שהובילו אותנו לשם, ומכך גם אולי פתרון מוצע.
פרשיות רבות ומגוונות עמדו לפתחו של הציבור החרדי, חלקם לא התרחשו בשנה האחרונה אך השפיעו על שהתרחש בה עמוקות. מסורות קלוקלות שהפכו לדיברות קודש – בל יופרו, תורמות גם הם את שלהם לבוקה והמבולקה.
הרוטציה. מין מילת קסם שכמו נשלפה מארכיון מאובק כל שהוא, ואשר נועדה לתקן ולפתור כל משבר מפלגתי פנים חרדי באשר הוא. מרן הגרא"מ שך זצ"ל, לא אהב את התהוותה מראשיתה, ולדבריו – חכם העדיף מנביא – הקילורין לעינים, מי שמתאים לתפקידו ישמש בו עוד ועוד, ומי שאינו מתאים יעזוב אותו מיידית. הרוטציה הזו בהתגלגלותה המאוסה ביותר, התגלתה בתחילת שנות ה-90 בבני ברק, אז כיהנו ראשי עיר טובים ומוצלחים שברי קדנציות של שנתיים וחצי או שנה ורבע, מה שהביא במישרין לקריסת המערכות העירוניות, והקמת ועדה קרואה לעיר התורה.
הרוטציה הזו, פוגעת בציבוריות החרדית מאז בכל פה, ולדאבונינו עד עתה, עדיין אין פוצה פה ומצפצף. כך נכפתה על תושבי ביתר עילית השקיטה והמנומנמת לפני כשנתיים, מערכת בחירות רוגשת וסוערת, אשר הדיה לא נמוגו עד היום, והכל בגין אותה רוטציה, בגינה נאלץ ראש עיר מוצלח עם קבלות לעזוב את תפקידו. לא שמחליפו אינו ראוי, ההיפך הוא הנכון. אבל כל מי שיד ורגל לו במינהל ציבורי, יודע היטב כי האפשרות להפעיל מערכות לטווח ארוך בחשיבה יעילה, רבה לאין שיעור מזו המצמצמת את בעל התפקיד הבכיר למאבק הישרדות בכל כמה שנים ספורות, ומנעות ממנו לממש את יכולותיו המוכחות באופן מלא.
כך הפסדנו בירושלים, וצריך לומר זאת היום בקול, ראש עיר מוצלח במיוחד בכל קנה מידה. הרב אורי לופוליאנסקי העמיד את ירושלים על רגליה באופן מרשים, מגירעון של עשרות מיליוני שקלים בעת כניסתו לתפקיד, הפכה ירושלים לבעלת תקציב מאוזן ואף עודף בשנת הכספים האחרונה שלו בתפקיד, בלי לפגוע באיכות השירותים העירוניים, ובלי מהפכות ניהוליות שמנסים אנשי היי-טק לעשות היום בעיר המורכבת.
לו חכמנו – השכלנו, היינו אנחנו – הציבור הרחב, דואגים להבהיר לעסקנים בחדרים אפופי העשן, כי טובת הציבור לנגד עינינו בראשונה, ומי שעושה את תפקידו נאמנה – ימשיך להחזיק בו, בלי קשר למהות הנאמר בהסכמים אותם הם רוקמים במסתרים.
מרן אדמו"ר בעל ה'בית ישראל' מגור זצ"ל, בעת אשר הריח אידי מחלוקת באופק, הורה מיידית לנציגו רב הפעלים בראשות החינוך העצמאי הרב יצחק מאיר – יאריך ה' ימיו ושנותיו בנעימים, לפנות את מקומו בראשות הארגון המפואר אותו טיפח בכל לבבו, עבור נציג מחנה אחר, ובלבד שלא יתערבב סממן ולו הקלוש ביותר של מחלוקת או תרעומת במוסד הקדוש הזה, שכל מטרתו – חינוך ילדי ישראל לה' ולתורתו.
גם כל הקוים שנפרצו בשנה האחרונה, עת חברו אנשים מהמחנה החרדי למבקשי נפשנו מכל סיבה שתהיה, ולו המצודקת ביותר, מקורה ברעות חולות אלו, אשר הובילו את העסקנות החרדית רבת השנים, לסחרור מסוכן זה. הדליפו אמוציות רבות כח לתוך המארג הרגיש של היחסים הפנים סיעתיים בציבור החרדי, שפגעו כמעט בכל חלקה טובה באשר היא.
הגרוע והמסוכן מכל זה, הוא העובדה שנציגי הציבור, אשר אינם משתפים את גדולי הדור בכל ההליכים האפלים המתרחשים בסתרי מסתרים, ומציגים בפניהם את השמלה כזכה וברה. והם – מאורי האומה, שכל חייהם בד' אמות של הלכה, והסיאוב והמשטמה רחוקים מהם כל כך ומשכלם הזך, מסכימים לנאמר באצילותם, הסכמה שהופכת כחומר ביד היוצר, כלי לליבוי אש והצבת מחסומים בין איש לרעהו ובין קהילה לחברתה.
העיתונות החרדית בסיכומי סוף השנה, מעלה ותעלה כמובן על נס, את פועלם של 'שלושת הגדולים' שהסתלקו מעמנו בשנה החולפת. שלושת רבי-הפעלים לתשובה. הרב נח וינברג, הרב אברהם רביץ והרב יצחק (איקא) ישראל, זכר צדיקים לברכה.
אנשים אלו, כל אחד מהם במקומו ובסביבתו, מסרו את נפשם למען עם ישראל. אך רשימות הליקוק והזכרונות מעלות בגרוני תחושה של קבס. לו זכה הרב אברהם רביץ לקרוא בחייו את הכתבות המעלות על נס את פועלו הרב, ואת החסר הגדול שנוצר בעסקנות החרדית עם פטירתו, היה בוודאי מרגיש הרבה יותר טוב מאשר בזמן שקרא את חיצי הביקורת שהוטחו בו ללא הרף, את הרמזים הדקים על גילו המתקדם, על בריאותו הלקויה, על הצעירים שזמנם הגיע והוא חוסם את התקדמותם. זו לא חכמה לבוא כעת להלל ולשבח אותו על פועליו.
כמה עזרה אתם חושבים, קיבל הרב ישראלי, בעת אשר יזם את 'המקלט לאומניות' – משוש ליבו. בדם תמציתו הוא עמל להקים בית כשר לאומנות החרדית, אומנות טהורה שמקורותיה נעוצים עמוק בעבר של עמנו. מלשכה ללשכה ומחדר לחדר הוא התרוצץ כשהוא מתמלא בתירוצים שונים ומשונים, גם משהועמד לרשותו מקלט קטן בשכונת מקור ברוך, אותו הוא שיפץ בעמל רב, הוא לא זכה לאותה עזרה מתבקשת אשר הגיעה לו כל כך מאת העוסקים במלאכה. הרבה יותר פופולארי לכתוב טורי שבח על פועלו ומפעלות חייו, מאשר לעזור לו בחיי חיותו.
גדולתם של אנשים אלו נעוצה בכך, שהם – למרות הקשיים, למרות המכשולים, למרות החיצים, המשיכו להוביל את הדרך בה האמינו, ופרצו לנו קרעים של זוהר מבעד לחומת הפירוד הפנימי האופפת אותנו באפילה. אנשים אלו הוכיחו במעשיהם כי לפרט אשר שם לנגד עיניו את טובת הציבור, יש סיכוי למצות את מאוויו, גם מחוץ למסגרות הכובלות. כך היו הרב וינברג והרב ישראלי, וגם הרב רביץ, מי שהכיר ידע, כמה הוא הרגיש בלתי-כבול למסגרות, אפילו אלו שהוא היה חלק מהם.
אחת המסקנות המתבקשות מצירופי האירועים של השנה החולפת, היא ההבנה הברורה, כמה קצרת טווח היא ראייתם הפוליטית של עסקנים שונים. הכאב הגדול של הרב פרוש בליל הבחירות בירושלים, היה נמוג לחלוטין, לו ידע אז כי כחלוף חודשים ספורים, הוא יעמוד כמופקד ליד הגה העזרה למוסדות התורה במשרד החינוך. תחושת העלבון של הרב ליצמן בעת שתפקיד השר במשרת הבריאות נקבעה לו בידי חבריו לסיעה, לא היתה עולה כלל, לו חזה אז כי הוא יהיה האיש אשר יחזיק בהגאים הרוטטים של מערכת הבריאות באחת מתקופותיה המורכבות והקשות, ויזכה לציוני שבח על תיפקודו מכל עבר, תוך קידוש ה' רב מימדים. גם טעם ההחמצה של הרב פינדרוס, היה נמוג לחלוטין, לו חשב לרגע כי מדובר במקפצה לאחד התפקידים הבכירים והאחראיים ביותר בציבוריות החרדית, לו הרגיש אז את המתיקות שבהעברת עוד כמה עשרות כיתות ריקות לילדים חרדיים למודי קרוואנים טחובים.
תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה.
  1. 4. אויבער חוכעם שצועק המלך עירום [לל"ת]
    אלי 18/09/2009 00:02
  2. 3. וואיי וואיי וואיי יורה לכל הכיוונים.
    מה זה מי זה 17/09/2009 18:00
    חשבת על זה שברקת הוביל בכל הסקרים גם על לופוליאנסקי. לא הפסדנו את ראשות העיר ירושלים בגלל הרוטציה.
  3. 2. כיף לקרוא, כל מילה שווה קריאה
    צביקה 17/09/2009 18:00
    תודה, על הטור.
  4. 1. אין מילים
    המגיב מאלעד 17/09/2009 14:45
    כמו תמיד, חד וקולע. לא נותן מקום לויכוח...