חדשות
ניר ברקת, קבל החלטה אמיצה
האם כמה חילונים מתוסכלים יצליחו להשפיע על ראש עיריית ירושלים להפלות לרעה את ילדי העיר החרדים?
דוד כץ (טור אישי) י"א באייר תשס"ט - 05/05/2009 13:00
מחר בערב, יום רביעי, תתקיים בלשכתו של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ישיבה די-גורלית, בהשתתפות כל הגורמים הקשורים לאגפי החינוך. על הפרק: סבב המבנים הצפוי לקראת שנת הלימודים הקרובה בכל רחבי העיר. ובמילים פשוטות: בישיבה זו ייקבע איזה מוסד חינוכי יקבל בניין והיכן.
אין מדובר, כמובן, בהוצאתם של מוסדות שכבר קיבלו מבנים בעבר, אלא באלה ששוהים כיום בקרוואנים, במבנים שכורים או בחורים נידחים אחרים. כמובן שרשימת המאוכזבים תהיה ארוכה, באופן טבעי. מנהלי המוסדות יודעים היטב מה הם רוצים, אבל העירייה לא תמיד עומדת בציפיותיהם. על אחת כמה וכמה בשנה הנוכחית, בה יושב ראש עיר חדש בלשכת ראש העיר, שהאינטרסים שלו מנוגדים לזה של קודמיו.
אך למרות כל זאת, הגורמים באגף לחינוך חרדי בעירייה ניסו, ועדיין מנסים, להגיע להסכמות מוקדמות עם נציגי האגף לחינוך כללי. חוסר הסכמה בין הצדדים או מצוקה קשה שלא הגיעה לפתרונה – תוכרע, ככל הנראה, על-ידי ראש העיר.
אלא, שהאפשרויות העומדות בפני ברקת, די מצומצמות. בניגוד למדיניות קודמיו, אהוד אולמרט והרב אורי לופוליאנסקי, הרי שניר ברקת שונה לחלוטין: הוא אינו מעוניין לקדם מוסדות חינוך בתוך מבני עירייה בשכונות שאינן חרדיות. מאידך, הוא לא יתנגד למדיניות האגף לחינוך כללי (מנח"י), להותיר בתי ספר קטנים ומעוטי-תלמידים, או גני ילדים שבקושי מאוכלסים – בתלמידים שאינם חרדים. העיקר שהחרדים לא יבואו לשכונות החילוניות. הרי כך זה מתחיל: בסך הכל מקבלים מבנה למוסד החרדי, וכעבור זמן קצר מתחילה תופעה של חזרה בתשובה מסביב לבית הספר, ובהמשך מגיעות משפחות חרדיות להתגורר שם.
ככל שניתן להבין, ניר ברקת לא בכיוון הזה בכלל. מבחינתו, החרדים – יישארו בשכונות החרדיות. אל נא יבואו להפריע לחילונים. והחילונים – הם גם יישארו בשכונות החילוניות. אלא, שהשינויים הדמוגרפיים בירושלים מוכיחים, כי החילונים הולכים ומתמעטים. ישנן שכונות בעיר, כמו למשל שכונת רמות הענקית, שלא נרשם בהן אפילו תלמיד חילוני אחד לכיתה א'. או שכונות שבהן האוכלוסייה מזדקנת. הגנים מתרוקנים. בתי הספר מצטמצמים. המבנים נותרים ריקים או ריקים למחצה.
הנציגים החרדיים בעיריית ירושלים, מנהלים שיחות רבות עם ניר ברקת ואנשיו בתקופה האחרונה, בניסיון לרכך את עמדותיו. אין כל כוונה להשתלט על שכונות, הם חוזרים ומדגישים, אלא למצוא פתרונות למצוקת הכיתות במגזר החרדי. ייאמר לזכותו של ברקת: הוא מבין היטב את המצוקה, הוא ער לה, הוא לא מתעלם מזה לחלוטין. הוא צריך הרבה כוחות ואומץ כדי לנקוט במדיניות הגיונית למדי: בניין שמתפנה, לא משנה באיזו שכונה, מועבר לידי מוסד חינוך, גם חרדי, הזקוק לו.
אין ספק, שניר ברקת של היום, כראש העיר, אינו ניר ברקת של אתמול, כראש האופוזיציה, שמשתעמם בחוסר-תעסוקה וכל מה שנותר לו זה להצהיר הצהרות ולזכות באהדה הקהל הלא-חרדי בעיר. היום זה שונה. מה שרואים מכאן, מלשכת ראש העיר, לא רואים משם. האחריות מחייבת. ראש-עיר הוא ראש-עיר של כ-ו-ל-ם. במיוחד שכ-ו-ל-ם בקואליציה.
התקשורת (העוינת) מגויסת
על הרקע הזה, ואולי בלי כל קשר, מתפרסם הבוקר (ג') בעיתון "הארץ" מאמר, פרי עטו של "הכתב לענייני חרדים", יאיר אטינגר. הכותרת, לא מפתיעה: "עיריית ירושלים מקפחת גני ילדים חילוניים ומעבירה לגנים החרדיים מאות אלפי שקלים". ובכותרת המשנה: "העירייה פותחת גנים חרדיים שבהם 19 ילדים, ומונעת פתיחת גנים חילוניים שבהם פחות מ-31".
אין בכוונתנו לחשוד באיש כי הכתבה הוזמנה על-ידי גורם כזה או אחר בעירייה, במטרה ללחוץ על ראש העיר שלא לאפשר לחינוך החרדי להתפתח בהתאם לגידול הטבעי שלו ובהתאם למבנים המתרוקנים בשכונות החילוניות. סביר להניח שאת לבטיו בעניין, ניר ברקת לא חולק עם גורמים חיצוניים, בוודאי לא עם עיתונאיים.
"עיריית ירושלים, באמצעות האגף לחינוך חרדי, מאפשרת לעמותות חרדיות בעיר להפעיל גני ילדים עירוניים בתפוסה חלקית ומשלימה את תקצובם בסכומים של מאות אלפי שקלים בשנה. מדובר בסכומים המועברים כמעט באופן בלעדי למוסדות חרדיים: גני ילדים שאינם חרדיים - חילונים או ממלכתיים-דתיים - לא מורשים ככלל לפתוח את שנת הלימודים אלא אם כן הם ממלאים את המכסה של 31 ילדים בשנה, מכסה המזכה את העירייה במימון מלא של משרד החינוך", כותב עיתון "הארץ".
כדוגמא, העיתון מביא את שכונת קטמון. בשכונה זו מתנהל בחודשים האחרונים מאבק המתנהל על-ידי קבוצת הורים חילוניים, נגד הקמת גן ילדים של חב"ד בשכונה. חב"ד הקימה רשת של גני ילדים עירוניים בשכונות רבות בעיר, וזוכה להצלחה רבה. גם בקטמון כבר יש כמה גנים, וכשהביקוש גובר – פותחים עוד גן. בוודאי ברשת חינוך כמו זו של חב"ד, שלא מהססת להתמודד עם אתגרים. בינתיים, מאבק החילונים הצליח, ברקת התערב, והגן החדש לא יוקם בינתיים.
התושבים בשכונה לא רגועים, ואלו מצוטטים ב"הארץ": "העירייה מפלה לרעה את הציבור הלא-חרדי. האגף לחינוך חרדי פותח באופן שיטתי גנים חרדיים בשכונות לא חרדיות, ובכך מעודד משפחות חילוניות ומסורתיות לשלוח את ילדיהן לחינוך החרדי".
כתבנו כי אין לחשוד באיש כזה או אחר בעירייה שהזמין את הכתבה ב"הארץ", אך ספק אם ניתן להפריך את החשד. לדברי העיתון, מנח"י מקפידה על יישום המדיניות של משרד החינוך, ולפיה אין לפתוח גן ילדים עירוני אלא אם כן נרשם אליו מספר מינימלי של תלמידים: 31. בעבור כל גן שבו לומדים 31 ילדים העירייה מקבלת ממשרד החינוך 223,000 שקלים בשנה - 7,200 שקלים בעבור כל ילד - למימון הגננת והסייעת. בהתאם למדיניותה, מנח"י מנהלת פיקוח הדוק וככלל אינה מאפשרת לפתוח את השנה בגנים שבהם לא נרשם מספר הילדים המינימלי.
לעומת זאת, כותב אטינגר, האגף לחינוך חרדי נוהג מדיניות המאפשרת לעמותות החרדיות לפתוח גנים גם במכסה חסרה המגיעה לעתים לכשני שלישים מזו שקובעת מנח"י. ל"הארץ" נודע על כתריסר גני ילדים בשכונות דרום העיר שמפעילות שתי עמותות חרדיות, חב"ד ו"אור לילד", ובהם לומדים 18-22 ילדים. בכל הגנים הללו, העירייה משלימה את הסכום החסר למימון שכרן של הגננות והסייעות. כפי שעולה ממסמכים שהגיעו לידי "הארץ", גן שבו יש 19 ילדים מקבל 137,000 שקלים ממשרד החינוך, ואילו העירייה משלימה עוד 86,000 שקלים למימון שכרן של הגננת והסייעת.
 |
|
| יתנו להם כיתות? | צלם |
"גני הילדים של העמותות החרדיות חב"ד ו"אור לילד" בשכונות כמו הקטמונים וגילה, לא מיועדים על-פי רוב למשפחות חרדיות. להפך, הם מיועדים ברוב המקרים למשפחות מסורתיות וחילוניות מתושבי השכונות. כך, על פניו דומה כי כולם נהנים: ההורים השולחים את ילדיהם לגנים עירוניים בתנאים המזכירים יותר גנים פרטיים; העמותות החרדיות, שיכולות להציג בפני תורמיהן גידול מרשים במספר הגנים והילדים; והאגף לחינוך חרדי בעירייה, שמציג את האוכלוסייה הירושלמית ההולכת וגדלה הזוכה לקבל את שירותיו", כותב העיתונאי יאיר אטינגר, המוסיף, כי מי שנהנות פחות, הן הגננות, שחלק מהעמותות מעדיפות לחסוך בשכרן ובתנאיהן הסוציאליים כדי לתקצב תנאים משופרים אטרקטיוויים לילדים. "השגשוג הזה של המוסדות החרדיים, בשכונות כמו הקטמונים וגילה, גם אינו עונה על המצוקה האמיתית הקיימת בציבור החרדי, של מחסור בגני ילדים ובכיתות בתלמודי תורה ובסמינרים לבנות", הוא כותב.
העיתון, אגב, מביא את תגובת העיריה, בה נטען כי במערכת החינוך החרדי בירושלים קיימת מצוקת כיתות לימוד ולכן נפתחות כיתות גן במבנים שהוסבו לכך. "המספר המקסימאלי של תלמידים בגן נקבע בהוראות הרישיון. ואולם, לאור הביקוש הקיים בשכונות רבות בעיר לפתיחת גני ילדים בחינוך החרדי, נפתחים גני ילדים גם במקרים בהם מספר התלמידים נמוך מהתקן המקסימאלי של משרד החינוך. בכוונת המערכת העירונית, לאזן זאת על ידי העלאת מספר התלמידים בכל גן או צמצום הגנים".
כך או אחרת, זהו חלק מקמפיין מתוזמן המתנהל בחודשים האחרונים בעיתונות המקומית בעיקר, אך לעיתים גם בתקשורת הכללית, נגד מוסדות החינוך החרדיים בשכונות שאינן חרדיות. לעיתים מדובר במשפחות חרדיות המתגוררות בשכונה (קריית יובל, למשל), או בשכונות בהן קיימת תופעה מבורכת של חזרה בתשובה. שתי תופעות אלו הן לצנינים בעיני התושבים החילוניים המיליטנטיים ובעיני התקשורת, שמשלבים ידיים במערכת הסתה משומנת כדי להשפיע על ראש העיר לחדש את מדיניות האפליה שהייתה נהוגה בירושלים בימים עברו, עד לפני 15 שנה.
ניר ברקת, כפי שאומרים אנשים המכירים אותו, אינו כזה. הוא הרבה יותר רציני. אין ספק שהוא לא ישתכנע מכתבה בעיתון או מהצהרה מתלהמת של תושב חילוני מתוסכל בשכונה נידחת, שכל מה שמפריע לו, זאת העובדה שהוא לא מצליח למכור את דירתו במחיר גבוה יותר משווייה האמיתי.
ברוך שכוונו לדעת רבנן דבר העורך: הררים של ספיקות ופקפוקים בצדקת הדרך, פישט מכתב מרנן ורבנן בעניין אתרי הרכילות ברשת. חיים טברסקי מודה לה' על דעה בינה והשכל מן העבר, ומתפלל על העתיד. ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת
עסקת שליט: האם המחיר מוצדק? דעת הקהל: האם המחיר שישראל נדרשת לשלם עבור שחרור שליט, ראוי או מופקע? בואו לכתוב את דעתכם
לשנה טובה ומאושרת השתדלנו לדון כל אדם לכף זכות ולא לכף חובה. נישא תפילה שנזכה לקדש שם שמים ברבים, להמליך את בורא עולם יום-יום, שעה-שעה, לדון כל אדם לכף זכות, ולמצוא רק את הסיפורים החיוביים שבכל אדם. שנה טובה
-
אם הבנתי את מה שכותב המאמר התכוון לומר, לא נראה לי שברקת השתנה.
אני מאד מקווה שהוא אכן יוכיח שהוא השתנה למרות שאני כחרדי לא תמכתי בו אבל אני חפץ בהצלחתו
1. אם הבנתי את כותב המאמר, ברקת לא השתנה
מוישה 05/05/2009 15:51