יום רביעי י"ז בשבט תשפ"ב 19/01/2022
חפש

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

חדשות

מאות החיילים פרצו לבית הכנסת, ללא טיפת אויר, לקול שירה של הצעירים הנאחזים זה בזה

דוד כץ חוזר למראות הקשים של פינוי גוש קטיף, עם גלריית תמונות מרטיטה והקלטות נדירות. פרק ב'

דוד כץ (טור אישי) ט"ו באב תשס"ט - 05/08/2009 19:00
ביום חמישי, ארבעה ימים אחרי תחילת ההתנתקות, החל פינוי מאות התושבים שעדיין נותרו בנוה דקלים. ראיתי שם מחזות קשים: הורים וילדים שפרצו בבכי, גברים שקרעו קריעה בדש בגדיהם, צעירים שנאחזו באדמה. הייתי גם עד לדרמה: אחד התושבים פנה לעבר מפקד מחוז הדרום במשטרה דאז, ניצב אורי בר-לב, והשליך את בתו הקטנה בת התשע לידיו, כשהוא צועק לעברו: "קח אותה, תגרש אותה, אתם פנאטים של פקודות. קח אותה למזכרת". הקצין הבכיר לא התאפק והזיל דמעות.

ברחוב אחר, סמוך לביתו של רב הישוב הרב יגאל קמינצקי, הגיעו כוחות הפינוי לבית משפחת וייס, מראשוני המתיישבים בנוה דקלים. בני הזוג פרצו בבכי מר, במשך שעה ארוכה, כשהם מטיחים בכוחות הפינוי: "מה זה באתם לפנות את הבית. אין לנו שם? אנחנו לא בני אדם? אין לנו גוף, נשמה?". רב הישוב מוזעק לתמוך בבני הזוג. הם לוקחים את העיתונאים והצלמים לתוך חדרי הבית הגדול, ומדגישים בבכי: "הבית הזה יעבור לפלסטינים. מבחינתי אין יותר מדינת ישראל". הרב קמינצקי, עומד מהצד ושותק. עיניו דומעות. המחזה והמעמד – קשים. החיילים והשוטרים גם הם לא מתאפקים ודומעים. מעט התושבים שנותרו במקום בוכים אף הם. 


הראיון עם הרב קמינצקי


לקראת שעות אחר הצהרים פונו כבר מרבית התושבים מנוה דקלים, ובמתחם בתי הכנסת במרכז הישוב התרכזו קרוב לאלפיים בני נוער. זו הייתה דרמה אמיתית, לה הייתי עד במשך שעות ארוכות, מתישות ומרתקות כאחד. מול אלפי הצעירים בתוך בית הכנסת, חנן פורת מראשי ארגוני הימין, ביקש מכולם לשמור על איפוק, לא לנהוג באלימות, אך להיאחז בבית הכנסת ולא להסכים להתפנות מרצון.
 


הרב חיים דרוקמן נושא דברים בפני המוני הצעירים בבית הכנסת


המוני הצעירים פותחים בשירה. הם שרים שירי דבקות, יד ביד, כשהם יושבים על הרצפה.

באותה שעה בחוץ, האמבולנסים בהיכון, האלונקות מוכנות לכל תרחיש, השוטרים והחיילים ממתינים לפקודת הפינוי. בפנים מתפללים תפילת מנחה, הרב יגאל קמינצקי מתפלל תפילת "קל מלא רחמים" ומקריא את כל שמות ההרוגים בגוש קטיף בשנים האחרונות. לאחר קבלת עול מלכות שמים, בבכי רב, נשמע הכרוז המשטרתי המבקש מכולם לצאת החוצה מרצון. בפנים, מתבקשים כולם להישאר בבית הכנסת. אף אחד כמעט אינו יוצא. הדלת ננעלת.
 

שירת הצעירים, רגע לפני הפינוי


ואז מגיעה פקודת הפינוי.
 
מאות חיילים פורצים פנימה. ללא טיפת אויר, לקול שירה של הצעירים, הם מנסים לפנות אחד-אחד, אך כולם נאחזים זה בזה, מסרבים להתפנות. המחזות קשים וקורעי לב. מאות יוצאים בכוח, באיטיות רבה, בקושי רב. הצעירים מתחננים שיניחו לנפשם, שיותירו אותם בגוש קטיף. חלקם מתנגדים בכוח לפינוי. עד שבשלב מסוים מתקבלת הוראה נוספת: להפעיל כוח רב יותר לפינוי המתבצרים. תוך שעה קלה מרבית הצעירים נמצאים על אוטובוסים המובילים אותם אל מחוץ לגוש קטיף. 
 
 
בבית הכנסת נותר קומץ קטן מהמתבצרים, ורבני הימין מקיימים תפילה נוספת, יחד עם הקצינים הבכירים שהשתתפו בפינוי כמה דקות קודם לכן. כמה צעירים שעוד נותרו במקום, מתחבקים עם החיילים שבאו לפנות אותם, עשרות מהחיילים והשוטרים בוכים, מנשקים את ספרי התורה, ובסוף, המתבצרים שעוד נותרו, קורעים קריעה בדש בגדיהם -ויוצאים החוצה, בפעם האחרונה, מגוש קטיף.
 
כוחות הביטחון יוצאים אט-אט מנוה דקלים.
 
המסך הורד על גוש קטיף.


צילום: דוד כץ
מתפללים שחרית בשטיבלאך מאולתר דוד כץ

צילום: דוד כץ
מאות החיילים בהמתנה מחוץ לבית הכנסת המרכזי של נוה דקלים דוד כץ

צילום: דוד כץ
החיילים מקבלים תדרוך אחרון דוד כץ

צילום: דוד כץ
החיילים נערכים לפריצה לבית הכנסת דוד כץ

צילום: דוד כץ
אלוף פיקוד דרום דאז, דן הראל, בשטח דוד כץ

צילום: דוד כץ
בית הכנסת סגור ונעול דוד כץ


צילום: דוד כץ
כוחות ההצלה נערכים לפינוי דוד כץ

צילום: דוד כץ
צעירי הימין מתבצרים על הגג דוד כץ


צילום: דוד כץ
תפילת מנחה בבית הכנסת דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ


צילום: דוד כץ
הרב חיים דרוקמן נואם דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ

צילום: דוד כץ
תפילה אחרונה דוד כץ

צילום: דוד כץ
לקראת נעילת שער דוד כץ

צילום: דוד כץ
בית הכנסת מלא וגדוש. הצבע הכתום שולט דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ


צילום: דוד כץ
אפילו החב"דניקים הגיעו לשעת הנעילה, בעת שירת הצעירים דוד כץ

צילום: דוד כץ
כלי התקשורת נערכים לקראת הפריצה לבניין דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ


צילום: דוד כץ
החיילים מתקרבים לדלת הראשית דוד כץ

צילום: דוד כץ
ו... הפינוי מתחיל דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ


צילום: דוד כץ
  דוד כץ


צילום: דוד כץ
ספרי התורה מפונים מבית הכנסת דוד כץ

צילום: דוד כץ
  דוד כץ


צילום: דוד כץ
רגע לפני סתימת הגולל, צעיר אוסף חול מאדמת הגוש דוד כץ
  1. 3. אני מוחה
    אלעדי 06/08/2009 15:45
    אני מוחה על דברי המגיב הראשון.
    זה לא יפה ולא ראוי. אחינו שגרו בגוש קטיף כואבים את מה שעברו.
    הכותב היטיב לתאר את הטרגדיה.
  2. 2. מי זה המגיב הראשון שאינו כואב?
    מגיב סדרתי 06/08/2009 08:36
    מי זה המגיב הראשון שאינו כואב את כאבם של אחינו המפונים מגוש קטיף?
    מה קרה? אתה סאטמאר? קנאי? אנטי ציוני? מה עשו לך אחינו המתנחלים ששבויים באידיאולוגייה המעוותת? אז מה אם הם טועים? אסור לכאוב את כאב גירושם מביתם?
    חזור בך והתנצל מיד.
    ולמערכת אתרוג, תמשיכו עם הסדרה. זה מרתק, מדמיע ומעורר נשכחות.
  3. 1. יותר מדי
    יצחק 06/08/2009 08:14
    הכתבה הזו יותר מדי מזדהה עם המתנחלים שחיו בגוש קטיף.
    נכון שגירשו אותם משם ונכון שמאז הפינוי לא השתנה שום דבר לטובה אבל הם גרו באזור ערבי שגרם לתסיסה ולהתגרות באומות.