הנני מקבל עלי לפעול שבסייעתא דשמיא, לא תפוג ההתעוררות המיוחדת שבחסדי שמים חלה בקרבי
בתוך שטף החיים, יש ומלמעלה משפיעים על האדם רגשי-התקרבות עזים להשם-יתברך. רחמנותו של ד' גוברת על בנו-אהובו וכך מידי פעם משגר לו "מסרים" על צורותיהם השונות. הבזקי האור המיוחדים שמוקרנים על האדם - המרוממים ומנשאים אותו, מהווים עבורו קרש-קפיצה לנסוק אל-על, להחליט ללכת בדרכי ישרים ב'קום ועשה', ולהפנות עורף לכל דבר הנוגד את רצון הבורא.
המתנה אשר מוענקת לנו עשויה להגיע לידינו באופנים שונים. לדוגמא, בעת התרגשות עזה של שמחה ונחת, מתוך רוב טובה עשוי אותו 'אור יקרות' לבוא ולעטוף בחום את האדם, או-אז תידבק הנפש היהודית בקונָהּ, דבקות אמת.
לעתים, עומד האדם בפני צרה המתרגשת ובאה עליו ל"ע, רגשי החשש ו/או הכאב והצער מביאים את האדם להפנמת האמת עמוק בתוך חדרי ליבו, והם אשר מקרבים את הלב המיוסר לאביו שבשמים. כעין מה שאמרו חז"ל: "ופרעה הקריב – שהקריב ליבן של ישראל לאביהן שבשמים" ו"גדולה הסרת הטבעת של אחשורוש יותר מנבואות מ"ח נביאים"…
ויש שההתעוררות יורדת על האדם כאשר הוא עֵד ל'מעשה-ניסים' כביר אשר הרעיד כל נים בנשמתו, והוא הוא אשר מחולל בו את אותו מהפך, ומעורר בו רצון עז להטיב את דרכיו.
הצד השוה שבהן, שדרכן להועיל - להסעיר את הלב כדי לקרבינו למטרה הגדולה שלמען השגתה – הוּרדנו הֵנה.
ברשותכם, נקשיב לדו-שיח מרתק בין נשמתו של היהודי שהתלהטה ברשפי-אש שלהבתי-ה, לבין יצרו המנסה, בשליחות הבורא, להסית ולהסיט את הנפש היהודית מן המסילה העולה בית-קֵל.
הנשמה היהודית: "ואני קירבת אלקים לי טוב". הריני חש התעלות עצומה וכוחות אדירים לעבוד את בוראי כאשר עם לבבי זה עידן ועידנים. דומה כי הארוע המיוחד שחויתי חולל בקרבי מהפכה גדולה וקרבני לפני המקום.
יצר לב האדם: אל תשגה בהזיות, האינך חש כי גישתך זו הינה נאיבית ותמימה, והרי ההתעוררות שבאה אליך מתוך חויה שזעזעה את ישותך לעומק - לא תכון לאורך זמן אלא תדעך ותתמוסס לה אט-אט כענן כלה וכרוח נושבת, עם הזמן החולף.
הנני שוכן לי כבוד בתוך פתחי לבך, והריני דואג לבצע את תפקידי בצורה מתוחכמת ביותר. אדאג כבר לאט לאט להביאך לידי כך שללא כוונה ("שלך") תמעד--- או-אז אמלא את לבך ביסורי צער וחרטה שמהר מאוד ידרדרו אותך מטה-מטה. וכל זאת מבלי שתבין כיצד כל-זה קרה לך---
האם כל זה מוּכר לך???
הנשמה: טוב הדבר שבשיחה זאת נפקחו עיני לראות את הדברים באור אחר, כך שאוכל להיערך בהתאם נגד מגמת ההחלשה שלך.
ובכן, הנני מקבל עלי לפעול שבסייעתא דשמיא, לא תפוג ההתעוררות המיוחדת שבחסדי שמים חלה בקרבי. והמערכה, לצורך השגת מטרה זו תהיה אם-כן בשתי חזיתות:
האחת - התאזרות בגבורה והשתדלות להחיות בקרבי את חויית 'הרגע המיוחד' שהביאני לידי העליה הנוכחית. בכוונתי לאמץ את עצת רבנו משה בן נחמן – הרמב"ן על-פי הנאמר ב'שיר השירים': "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" - שבעת התעוררות האהבה בה', ראוי "להתפיס" את הרגשות הללו ב'חפץ', ביצוע מעשה ממשי.אשר-על-כן, אקבל עלי קבלות קונקרטיות, כאלה שניתן לממשן גם בימי האופל.
והשניה - באמצעות שפיכת שיח ותפילה ובקשת רחמים רבים שרוח הטהרה שאותה העיר והאיר עלי ה' ממרומים, תמשיך לשרות עלי לאורך זמן. והסיוע מלמעלה לענין זה כבשאר הדברים, הינו הבסיס. כפי שהתבטאו רבותינו, חכמי התלמוד: "...אלמלא ה' עוזרו - לא יוכל לו".
זאת ועוד, בהתבוננות מעמיקה בעַבָרי - נוכח אני לראות שאכן יש צדק בדבריך. ואולם, לעומת זאת, תשובה ניצחת לי בדבר:
הרי גם התעוררות הפועמת בלב למשך זמן מוגבל, גם היא תבורך שהלא כל יום ושעה של דביקות בבורא - לימוד תורה, תפילה בכוונה וקיום מצוות ושמירה מפני המים הזדונים - הרי-הם רווח נקי. אי-לכך ודאי שאשתדל בכל הכוחות להמשיך ולטפח את ה'אור-כי-טוב' ולשמרה בקרבי, יחד-עם-זה, גם מנפילה לא אבהל. אף אודה על כל רגע, בו היה ה' אור לי. ברם, לא אניח את נשקי, לא אימנע מלהמשיך ולחתור כדי לנסוק שוב מעלה מעלה.
היצר: כמלאך השלוח מעם היוצר, לא נותר לי אלא לספר לך כי ה' אלקיך עומד לצדך, שהרי "הבא ליטהר - מסייעין בידו", ומברכך שתנצחני מכוח ישראל סבך שנאבק עמי ויכל לי, ובעל-כורחי נאלץ אני כעת לענות - אמן. רק זאת אגלה לך כי לעת-עתה עדיין אין בכוונתי להכריז על פשיטת רגל... וזכור נא "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו".
הנשמה: משה רבינו אמר לפרעה "כי ממנו ניקח לעבוד את ה'", ופירשו בספרים הק': עלינו ללמוד תדיר מהצד-שכנגד דרכים ושיטות כיצד לעבוד את בוראנו. ובכן, אקווה כי המידע שהענקת לי זה עתה, יסייע בידי לשמר ואף לשכלל את ה'מתנת שמים' שהורעפה עלי באמצעות 'אתערותא דלעילא' - התעוררות שלמעלה.
ולסיום, אודה ולא אבוש - החיים בכפיפה אחת עמך, מיום אשר ננערתי ובאתי לאויר העולם, והקרבות הקשים נגדך מיום עמדי על דעתי הינם מרים, מתישים אך יחד-עם-זה מלאי אתגר. אולם, זאת לא אכחד ממך כי יחד עם כל אחיי האהובים הריני מצפה ליום בו יתגשמו היעודים המיוחלים: "ואת הצפוני ארחיק מעליכם". "ועלו מושיעים ... לשפוט את הר עשו והיתה לד' המלוכה". "והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
מאמר זה נכתב לעילוי נשמת גיסי היקר הרב יצחק אייזיק בן הרב נפתלי צבי זכרונו לברכה, נפטר-לבית-עולמו ביום י"ז באייר תשס"ט.
5. עורו ישנים עורו
מתעורר 25/06/2009 19:19