יש לי מושג
עם ישראל במשקפת של גוי
עדות מכתביו של נציב הרומאים, גוי שהיה בירושלים בתקופת ניסן והיה עד לקיום מצוות "קרבן פסח"
ובהגיע יום העשור, כי בארבעה עשר בחודש היו עושים אותו קרבן, היו יוצאים כולם לקנות את הזבח הנקרא אצלם "פסח". ומתקנת היהודים, שכשיוצאים לעבודה זו לא יאמר שום אדם לחברו "גש הלאה" או "הניחני ואעבור", ואפילו היה האחרון שלמה או דוד מלכם. ושאלתי את הכהנים, והשיבו כי הדבר הוא להראות שאין גבהות לפני המקום בזמן הכנת עבודתו, וכל שכן בעבודתו ממש, ובאותן השעות כולם שווים לטובה.
ובהגיע יום י"ד בחודש היו עולים במגדל גבוה שבמקדש, ושלוש חצוצרות של כסף בידם, ותוקעים. אחר התקיעה מכריזים ואומרים: 'עם ה' שמעו! הגיע זמן שחיטת הפסח לשם מי ששכן שמו בבית הגדול והקדוש הזה!' וכאשר שמעו העם הקריאה היו לובשים בגדי מועד, כי מחצי היום ולמטה היה יום טוב לכל היהודים, לפי שהוא זמן הקרבן.
ובפתח העזרה הגדולה היו עומדים שנים עשר לוויים מבחוץ, לישב ולהתרות בבאים שלא יזיקו זה לזה לרוב המהירות והפחז ושלא ייכנסו בערבוביה ויבואו למחלוקת. וכבר אירע בפסח אחד שמעכו שם זקן אחד עם קרבנו מרוב הלחץ. והעומדים בפנים היו שם ליישב (= לסדר) היוצאים שלא ידחקו זה לזה. וכן היו הם נועלים שערי העזרה כאשר ראו שנכנסו אנשים שיש בהם די בפעם אחת.
ובהגיע אל מקום השחיטה, שורות של כהנים היו וכפות של כסף וכפות של זהב בידם. ושורה שהתחלתה של כסף - כולה של כסף, ושל זהב - כולה של זהב, וכל זה להידור ולתפארת. וכל אחד מן הכהנים שבראש השורה מקבל כף אחת מדם השחיטה ונותנה לחברו, וחברו לחברו, עד מקום המזבח. והכהן שבראש השורה בצד המזבח מקבל כף אחת מדם השחיטה וזורק את הדם על קיר המזבח, ומחזיר את הכף כשהיא ריקה ונותנה לחברו, וחברו לחברו, עד סוף, באופן שכל כהן וכהן היה מקבל כף אחת מלאה והחזיר כף אחרת ריקנית. ולא היה זה להם לעיכוב, כי היו כל כך זריזים בעבודה זו, עד שהיו הכפות נראות רצות ובאות כחצים ביד גיבור. ושלושים יום מקודם הפסח היו מרגילים הכהנים עצמם בעבודה זו.
ושם שני עמודים גדולים וגבוהים, ועליהם שני כהנים בחצוצרות של כסף בידיהם, ותוקעים בהתחלת קרבן כל כת וכת, כדי להשמיע לכהנים העומדים על דוכנם שיאמרו ההלל בקול רינה ותודה. והתנורים שהיו צולים בהם הקרבן היו על פתחיהם, ואמרו כי הוא לפרסם האמונה ולשמחת החג. ואחר הצלייה אוכלים בקול הלל ורינה ונשמע קולם למרחוק. ואין שער משערי ירושלים שינעול דלת בלילי הפסח מפני כבוד העוברים והשבים כי רבו".
יהי רצון שנזכה גם אנו עוד השנה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.