חג ומועד
מ"ט שערים
עם ישראל יוצאים ממ"ט שערי הטומאה ונכנסים בשערי הטהרה, כחסד אלוקי, בעומדם על מפתן ההחלקה המסוכנת לשער הנ', ממנו לא היו יכולים ח"ו להיגאל לעולם
ובמה התבטאה נקודה זו? במה שהצליחו ליצור בידול בינם לבין המצרים. כי הלא בטבע העולם הוא שיהיו בני המיעוטים מנסים להשתלב ולהיטמע בין בני העם השולט, עד שיהפכו להיות חלק בלתי נפרד ובלתי מובדל ממנו. אולם בני ישראל לא עשו כזאת ולא אבו לעשות זאת. כך מצינו שלא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם – דברים שמבליטים ביותר את ייחודיותם וממילא אף את שונותם מבני עם הארץ.
כידוע מדברי חז"ל שהיו המצריים שטופי זימה, בה שיחם ושיגם ואלו מעשיהם, עד שקרא הכתוב לארץ מצרים בשם 'ערות הארץ'. ואף שהיו בני ישראל נטועים בתוכם - עמדו להם כוחותיהם בדבר זה להיות שונים מהמצרים בדבר שנפשו של אדם מחמדתן, עד שהעיד בהם הכתוב שהיו דומים לגן נעול ומעיין חתום, ואך אחת שהיתה בהם ויוצאת דופן בהתנהגותה – בא הכתוב ופירסמה, וגם זה ללמד שלא היה אחד נוסף דומה אליה בכך. [ולשיא הבידול הגיעו באותו יום שטרם יציאתם ממצרים בהימולם איש בשר ערלתו]
כיון שכן, היות והיה רצונם ושאיפתם להיות שונים, אחרים וטובים מהמצריים – לכן זכו להיגאל מהם ולצאת מאותו מקום בשעה שעמדו על סף ההיטמעות המוחלטת, כיון שאילו היו נכנסים אל שער החמישים 'אין בכח האדם להיות בנסיון יותר ממ"ט שערי טומאה' (שפת אמת) וודאי היו נופלים ונכשלים, על כן נזדרז הבורא וגאלם טרם כשלו ונפלו.
כי כשם שברא הש"י את הקליפה לפרי שיגן ויסתיר עליו, כן יצר קליפה שעל ידה תהיה הקדושה נסתרת מעיני האדם והיא סיבת החושך והגלות בעולם. וכמו שהלילה הולך ומחשיך עד שבא לגבול שמאז יתחיל להאיר היום, כמו כן הקליפה וסטרא אחרא כאשר היא מגיעה עד לשיא חשכותה שאין יותר חושך מכך, עד מ"ט שערי טומאה מיד נגלה עליהם אור הקדושה.
ואז בהיותם זוכים להחלץ מאותם מ"ט שערי טומאה, כן זכו כנגד להשיג את פיסגת הקדושה ולהגיע עד למ"ט שערי קדושה, להגאל בגשמיות וברוחניות מטומאת מצרים ולהתקדם עד לקבלת התורה.