יום שישי י"ט באדר ב תשפ"ד 29/03/2024
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

מתכונים

  • מעושנים חמים וטעימים

    מנה ראשונה בשרית חביבה ובלי הרבה טרחה. פשוט הולכים לקצב טוב וקונים בעוד מועד כמה מעושנים טובים, ומכינים סלט – דקה אחרי שהם מונחים על מחבת, החביבים שלנו כבר בשלים להגשה. מושלם, רק המחיר גבוה, אבל לא לשכוח שמדובר בבשר מוכן, שאינו מתכווץ על האש

    לכתבה המלאה...

חג ומועד

חייב אדם לראות

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". זה קשה, נכון, אך זהו הציווי עלינו, התקף ביתר שאת בליל הסדר, ליל סיפורה של יציאת מצרים

הרב חיים ברים, י"ג בניסן תש"ע - 28/03/2010 23:29
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כל אדם חייב שיראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ומתוך כך יבוא לשבח לפאר ולרומם להקב"ה על זה, כסיום המימרא "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל" וכו'. ועיקר ההודאה הוא על שיצא מתחת יד הקליפות ונעשה בן חורין.

וביאר המדרש 'כשם שהצפור נתונה ביד הצייד, אם מבקש ממיתה ואם מבקש חיה, כך היו ישראל משוקעים במצרים'. דימוי נוסף לישראל שבאותו הדור 'כך היו ישראל נתונים בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה, וכשם שהרועה נותן ידו בתוך מעיה ושומטו'. אף דימוי שלישי נתן המדרש 'כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים'.

ב'אוהב ישראל' עמד על הצורך בשלושה דימויים והשוני שביניהם, והסביר כי המדרש מכוין אל שלש כתות שהיו בישראל: צדיקים, בינונים ורשעים. 'צדיקים גמורים' שבאותו הדור לא היתה להם כל שייכות אל הקליפות, אלא שלא היתה אפשרות בידם לצאת משם, עד שגבר חסדו יתברך והוציאם ממצרים. לכן דומים הם אל אותה ציפור שביד הצייד שאין לה שום שייכות וחיבור עמו כלל, כי היא בריה בפני עצמה, וברגע שיפתח הצייד את ידו תברח הציפור ותעוף ממנו.

ומי שממשילם לעובר במעי בהמה הם ב'בינונים'. שהרי 'עובר ירך אמו הוא', יש לו שייכות קצת עם הבהמה, ומצד שהיא אמו גם הוא נגרר אחריה. כך גם היו הבינונים במצרים, מעט שייכות היתה להם עם הקליפות אבל לא שייכות מוחלטת. והמדמה אותם לזהב שבכור מתכוין אל ה'רשעים'. זהב שבכור מעורב עם הפסולת, עד שהזהב עם הפסולת ממש אחד הוא ואינו ניכר בפני עצמו. גם כשירצה להוציא את הזהב מוכרח להיות נחסר קצת ממנו ע"י האש שמצרפו. כך היו הם במצרים, שהיתה להם התחברות גדולה ומוחלטת עם הקליפות. וכשרצה הקב"ה להוציאם משם החסיר וניכה רבים מהם, כמ"ש (שמות יג, יח) "וחמושים עלו בני ישראל", שיצאו אחד מחמשה.

והנה ככל עניני התורה גם דבר זה נצחי הוא בכל דור, ובכל שנה ושנה מתעורר שוב ענין היציאה ממצרים, ויכול האדם בעת הזו - לפי בחינתו ומדריגתו - להוציא את עצמו מתוך הקליפות.

וזהו ענין 'בדיקת חמץ', שכל אדם יבדוק את עצמו ואת מצב מדותיו, הטובות הן או רעות, ובאם ימצא בנפשו מדה רעה - יבער אותה מכל וכל ע"י שיקבל על עצמו לשוב עליה בתשובה שלימה שלא לתת למדה רעה זו מקום בלבו.

וזהו 'בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים', שעל ידי שיחַיֶה בקרבו את אותם רגעים נעלים יזכה לצאת אף הוא מכל המיצָרים אשר סבוהו וסבבוהו מכל עֵבר וצד, לצאת ממאסר היצר וליכנס אל צל הקדושה להיות דבוק בבורא ית' אשר מלא כל הארץ כבודו.