חג ומועד
חייב אדם לראות
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". זה קשה, נכון, אך זהו הציווי עלינו, התקף ביתר שאת בליל הסדר, ליל סיפורה של יציאת מצרים
וביאר המדרש 'כשם שהצפור נתונה ביד הצייד, אם מבקש ממיתה ואם מבקש חיה, כך היו ישראל משוקעים במצרים'. דימוי נוסף לישראל שבאותו הדור 'כך היו ישראל נתונים בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה, וכשם שהרועה נותן ידו בתוך מעיה ושומטו'. אף דימוי שלישי נתן המדרש 'כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים'.
ב'אוהב ישראל' עמד על הצורך בשלושה דימויים והשוני שביניהם, והסביר כי המדרש מכוין אל שלש כתות שהיו בישראל: צדיקים, בינונים ורשעים. 'צדיקים גמורים' שבאותו הדור לא היתה להם כל שייכות אל הקליפות, אלא שלא היתה אפשרות בידם לצאת משם, עד שגבר חסדו יתברך והוציאם ממצרים. לכן דומים הם אל אותה ציפור שביד הצייד שאין לה שום שייכות וחיבור עמו כלל, כי היא בריה בפני עצמה, וברגע שיפתח הצייד את ידו תברח הציפור ותעוף ממנו.
ומי שממשילם לעובר במעי בהמה הם ב'בינונים'. שהרי 'עובר ירך אמו הוא', יש לו שייכות קצת עם הבהמה, ומצד שהיא אמו גם הוא נגרר אחריה. כך גם היו הבינונים במצרים, מעט שייכות היתה להם עם הקליפות אבל לא שייכות מוחלטת. והמדמה אותם לזהב שבכור מתכוין אל ה'רשעים'. זהב שבכור מעורב עם הפסולת, עד שהזהב עם הפסולת ממש אחד הוא ואינו ניכר בפני עצמו. גם כשירצה להוציא את הזהב מוכרח להיות נחסר קצת ממנו ע"י האש שמצרפו. כך היו הם במצרים, שהיתה להם התחברות גדולה ומוחלטת עם הקליפות. וכשרצה הקב"ה להוציאם משם החסיר וניכה רבים מהם, כמ"ש (שמות יג, יח) "וחמושים עלו בני ישראל", שיצאו אחד מחמשה.
והנה ככל עניני התורה גם דבר זה נצחי הוא בכל דור, ובכל שנה ושנה מתעורר שוב ענין היציאה ממצרים, ויכול האדם בעת הזו - לפי בחינתו ומדריגתו - להוציא את עצמו מתוך הקליפות.
וזהו ענין 'בדיקת חמץ', שכל אדם יבדוק את עצמו ואת מצב מדותיו, הטובות הן או רעות, ובאם ימצא בנפשו מדה רעה - יבער אותה מכל וכל ע"י שיקבל על עצמו לשוב עליה בתשובה שלימה שלא לתת למדה רעה זו מקום בלבו.
וזהו 'בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים', שעל ידי שיחַיֶה בקרבו את אותם רגעים נעלים יזכה לצאת אף הוא מכל המיצָרים אשר סבוהו וסבבוהו מכל עֵבר וצד, לצאת ממאסר היצר וליכנס אל צל הקדושה להיות דבוק בבורא ית' אשר מלא כל הארץ כבודו.