נסיונות
תשובת המשקל
כאשר בן אדם מתבטא כלפי משהו, הקב"ה מקשיב לדבריו ויתכן והוא יביא עליו את אשר ביקש, גם אם המבקש לא חשב לעומק על המשמעות של בקשתו ועל השלכותיה.
עולם החסידות כ' בניסן תשס"ט - 14/04/2009 14:00
שרגא ביקש בכל מאודו להתחיל בדיאטה. הוא היה צריך, לפי הדיאטטן המקל ביותר, להשיל מעליו רק 28 קילו, אחרים דרשו יותר. שרגא כבר ניסה דיאטות רבות בחייו, לעיתים הצליח יותר ולעיתים לגמרי לא, אבל בסופו של דבר חזרו הקילוגרמים ונדבקו אליו כבתחילה. הוא כבר היה כמעט מיואש. הדבר שעוד יותר הטריד אותו היו הבעיות הבריאותיות שהתלוו למצבו. שוב ושוב חלה בשושנה ברגלו, שנבעה מזרימה לא תקינה של הדם בורידים, וכל הרופאים שאיתם התייעץ ביקשו 'קודם כל, להפחית משקל'.
שרגא ביקש להצטרף לחבורה כדי לקבל תמיכה ועזרה רוחניים. היו מבינינו כמה שתהלבטו עם החוג שלנו מתאים לדבר. סוף סוף אין זו קבוצת תמיכה או 'שומרי משקל'... אבל חיים הכריע שללא ספק מדובר במטרה רוחנית ולכל אחד מישראל יש מה לעשות כאשר מדובר בתחום הידוע של 'תאוות אכילה', אצל שרגא ניכרות התוצאות לעין, הדבר יסייע לנו להבין מה דין תאוות אכילה גם כאשר אין התוצאות נראות במוחש...
שרגא הגיע, וכולנו קיבלנו על עצמנו להכפיל את מאמצי התפילה למענו. היה ברור שזהו תיק לא קל, ושני ניסים צריכים לקרות כאן: א. ששרגא יאמין שהוא מסוגל להיות רזה ברצות ה'. ב', שאכן ירזה ברצות ה'.
יום אחד התבטא שרגא, שהיה מוכן לשלם כל מחיר בעבור הרזייה.
"כל מחיר?" נבהלנו מהדיבור הנסחף שלו.
"כל מחיר גופני", סייג את עצמו שרגא. "לא היה איכפת לי לסבול ולכאוב, ובלבד שיצא משהו ממאמצי וירדו ממני 30 קילו".
למחרת חלה חיים במחלה נדירה לחלוטין לגילו. "מחלת הפה" שמה. פצעונים קטנים צצו בפיו ובגרונו. ברחמי השם, גרמו לו הפצעים לאובדן התאבון יותר מאשר לכאב ולסבל. חיים קיבל טיפול תרופתי, אבל עקב גילו ומשקלו, התרופות לא מיהרו להשפיע. עבר שבוע ועברו שבועיים. הפצעונים חלפו ואחרים צמחו תחתם...חיים כמעט לא אכל, רק שתה וניזון מדייסות ומלבן. עדיין היה מוקדם לדבר על תוצאות, ואיש לא חשב על קילוגרמים, ראשית לכל ניסה חיים להבריא... אבל המחלה התארכה והתמשכה. אמו של שרגא החלה לחפש פתרונות שונים, ונודע לה על מרקחת מיוחדת המסייעת למחלת הפה וניתנת להשגה בירושלים. בעל המרחקת הסביר, כי במצב כשל שרגא, צריך למרוח תערובת טריה מדי 24 שעות בחלל הפה. השכן הסכים להביא עימו מירושלים מדי יום חומר טרי, אבל הסביר כי ניתן למצוא אותו בביתו או בשעה חמש וחצי לפנות בוקר - לפני שהוא יוצא לכיוון ירושלים, שבישיבה שבה הוא מלמד, הוא מתפלל שחרית בשש וחצי, או באחת עשרה וחצי בלילה, אחרי שהוא שב מירושלים ומשיעור הדף היומי הקבוע שלו...
חיים מצא עצמו עורך צעדה רגלית מדי בוקר אל בית השכן, מגיע, פותח את הפה ומקבל מריחה הגונה מחומר חריף וצורב מעט - וסב על עקביו וחוזר לישיבה ברגל, אפילו בלי לדפוק בבית הוריו ללגום משהו, כי שעה אחרי המשחה אין לאכול...
כאמור הוא ניזון כמעט רק מנוזלים אותה תקופה, וחש עצמו חלש קצת, אבל הוא גילה, שההליכה בשעת הבוקר המוקדמת לא רק שאינה מעייפת אותו, אלא הוא מאוששת ומחזקת אותו.
חיים לא עזב את הישיבה בימי מחלתו כי פרט לפצעים שבפיו היה בריא, והוא שמר מאוד מאוד על התרחקות מחבריו בכל הנוגע לאכילה ולשתיה, למען לא ידבקו ממנו האחרים. פרט לזאת, רצה להמשיך ללמוד כסדר, והיה ברור לכולם שהמחלה היא ענין של זמן קצר, וכבר היא חולפת.
אבל ה' יתברך רצה אחרת... חודש ימים הוסיפו הפצעים לצאת בלועו של שרגא. ובמשך שבועיים התרגל לצאת בוקר בוקר להליכה נמרצת של חמישים דקות הלוך ושוב. הוא אמנם לא איבד 30 קילו ממשקלו, אבל איבד 10!!! וגילה את ההליכה הרגלית.
לאחר שהבריא מפצעיו, לא חזר שרגא להרגלי האכילה המוגזמים שלו. הוא לא עזב את הליכת הבוקר, ולאט אבל בבטחה, הצליח לרזות, קילו אחר קילו.
במידה רבה, אנחנו רואים בשרגא, את ההוכחה הכי מוחשית והכי דרמטית לסיעתא דשמייא שמלווה את קבוצת החברים העובדים את ה' מיוזמתם. אבל, כמו שחיים אומר תמיד - מידות לא מתוקנות מהוות עיוות נפשי חריג, מכוער ובולט לא פחות ממאה קילוגרמים עודפים בחיצוניות....
ניתוק פנימי ועבודת ה' מתוך 'מלומדה' משולים ל'נמק' חשוך ומכאיב...
ה' יתברך חפץ בבואנו אליו, ומקבלנו אצלו בזרועות פשוטות. לא פעם, כשאני רואה מודעות על שחוזר בתשובה פלוני או אלמוני ירצו לקהל על סיפורם האישי 'כיצד חזרו בתשובה', אני חושב לעצמי, בעצם, לכל אחד מאיתנו צריך להיות סיפור אישי כזה. גם החרדים צריכים לחוות את סיפור התשובה הפרטי שלהם, מן השגרה אל זרועות ה' יתברך... מסיפורי המלמד בחיידר ומן המציאות השגרתית והמובנת מאליה - אל החויה הפרטית, האמיתית והחד פעמית מאז בריאת העולם. המסע שלי עצמי, כאן על פני האדמה, אל הקב"ה, ---
באמת!!
וויתרתם? תקבלו קשה מאוד לסגת מעמדת גננת לעמדת סייעת, אבל מצד שני, אם להיות כנים, בשום מקום אחר לא הציעו לנו משרה כלל, וכאן הבטיחו לה שיצ'פרו אותה בעניין המשכורת. הקושי היחידי שנותר הוא קושי הכבוד. לא קל לגננת טובה להפוך לדמות שולית בגן, שמטאטאה את הרצפה וגוזרת תיקיות...
התרומם גבוה מדי הייתי שבור מעצמי ומהצרה, ושלושה ימים לא יכולתי לתפקד. ברקע המשיכה כל הזמן האסרטיביות מורטת העצבים של שאול ואילו, אני שהייתי מנהלו הנכבד (?), נאלצתי לשמוע אותו בטוב טעם 'נואם' לאוזני דברים שממש לא הצלחתי לעכל. בסוף התברר הכל
כדאי הוא רבי שמעון האש של רבי שמעון בר יוחאי. בכוחה לקרב לבבות קרובים שהתרחקו, ולאחות סדקים שהתהוו, בהפגישה אלה את אלה. חדשים מקרוב באו וגם ישנים. כולם עליו נסמכים.