רבי יעקב בירב נולד לאביו רבי משה בשנת רל"ה בעיר מקדה שבקסטיליה. רבו היה רבי יצחק אבוהב מגדולי חכמי ספרד בדור הגירוש. בשנת רנ"ב, עם גירושה של יהדות ספרד בהיותו בגיל שבע עשרה שנה, נדד רבי יעקב לאפריקה הצפונית. שם, הרשים רבי יעקב את שומעיו בדרשותיו המופלאות, ולאחר תקופה מה הוא התקבל לרב בפאס שהייתה אז אחת הקהילות החשובות באפריקה הצפונית. קהילה זו, הייתה גדולה הן בכמותה והן באיכותה, אלפי יהודים דרו בה אז, וביניהם תלמידי חכמים מופלגים. רבי יעקב, שהיה אז רק כבן שמונה עשרה שנים ללא חתימת זקן, שימש כרבם. רבי יעקב לא השתקע בקהילה זו, אלא משם המשיך למצרים ואחר כך לארץ ישראל. בארץ ישראל התיישב רבי יעקב בעיר הקודש צפת, פתח בה ישיבה ועמד בראשה, בין תלמידיה נמנו גדולי הדור ההוא, כדוגמת רבי יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך", רבי משה די טראני [המבי"ט], ועוד. סמכותו של רבי יעקב הייתה גדולה עד למאד והוא נחשב כרבם של הרבנים. בשיבתו בעיר צפת, יזם רבי יעקב את הרעיון של חידוש הסמיכה. דהיינו, שלבית דין יש סמכות מוגבלת, אך לבית דין "סמוכים"- שקיבלו סמיכה מאחרים שאף הם קיבלו סמיכה עד משה רבינו, ישנם סמכויות יותר נרחבות, ולמשל, לדון דיני קנסות. רבי יעקב הסתמך על דברי הרמב"ם שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך דיינים אחרים. רבי יעקב  ראה בכך איחוד של האומה הישראלית, שכן יהיה בית דין אחד, וכל עם ישראל, על כל פזורותיו, יהיה מחוייב לבית דין הגדול הזה, וכך יחסכו מחלוקות מיותרות בעם ישראל. מה עוד, שרבי יעקב ראה בכך עוד דרך לזרז את ביאת המשיח, שכן כתוב "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק" [ישעיהו א' כ"ו], דהיינו- שהשלב קודם ביאת המשיח הוא הקמת סנהדרין. בשנת רצ"ח, בהיותו בגיל שישים ושלוש, קרם רעיון זה עור וגידים כאשר כל חכמי צפת, שהיו גדולים בחכמה ובמניין, הסכימו לרעיון זה ומינו את רבי יעקב עליהם לרב מוסמך. עתה, כשרבי יעקב הוא רב מוסמך ויש בכוחו למנות סמוכים אחרים, הוא שלח כתב סמיכה לרבי לוי אבן חביב [מהרלב"ח], ראש חכמי ירושלים. אולם רבי לוי אבן חביב לא רק שלא הסכים לקבל כתב סמיכה זה, אלא שעוד הוא יצא נגדו וחיבר את החיבור "קונטרס הסמיכה" ובו הוכיח כי חידוש הסמיכה בימינו אינו על פי ההלכה. סכסוך זה בין גדול חכמי צפת לגדול חכמי ירושלים גרם למחלוקת קשה בעם ישראל, מחלוקת שאילצה את רבי יעקב לנוס את צפת לכיוון דמשק. טרם עזבו את צפת, הסמיך רבי יעקב עוד ארבעה מגדולי ישראל- רבי יוסף קארו, רבי משה די טראני, רבי משה קורדובירו ורבי יוסף סאגיס. למעשה, ניסיון זה של חידוש הסמיכה, לא צלח מפני התנגדותו התקיפה של רבי לוי אבן חביב, והרבה הצטער על כך רבי יעקב. באחד ממכתביו הוא כותב כי "אני מיצר ומצטער שלא זכיתי להיות נמנה במצוות מינוי דיינים כשרים, שכדאים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. הא-ל הטוב יודע שכל כוונתי לא הייתה אלא לשם שמיים ולא להתגדל". אחר תקופה מסויימת, כשוך חמת המחלוקת, חזר רבי יעקב לעיר צפת, וביום א' לחודש אייר, שנת ש"ו נפטר רבי יעקב לבית עולמו והוא בגיל שבעים ואחד שנה. מנוחתו כבוד בבית הקברות של צפת, סמוך ונראה לקבריהם של יתר גדולי צפת. רבי יעקב חיבר פירוש גדול על הרמב"ם לכל אותם חלקים שבהם אין את הפירוש "מגיד משנה", אולם פירוש זה לא זכה לראות אור. אף מתשובותיו הרבות שהשיב בהלכה לא נותר כי אם חלק אחד בלבד, וכמה מתשובותיו מפוזרות בספרי תשובותיהם של חכמי דורו. חידושיו על מסכת קידושין שנדפסו בסוף תשובותיו, זכו בשנים האחרונות לעדנה, אחר שנדפסו בתוספת מרובה.