ביום ראשון, ראש חודש סיוון, חודשיים וחצי אחר צאתם של בני ישראל מארץ מצרים, הגיעו בני ישראל למדבר סיני, שם התיישבו כנגד הר סיני.

שונה הייתה חניה זו מיתר החניות בכך ששאר החניות היו בתרעומות ומחלוקות, לא כן החניה הזאת, "ויחן ישראל נגד ההר"- כאיש אחד בלב אחד. ללמדנו, כי כדי לקבל את התורה צריך שתהיה אחדות בין כל קהל ישראל וישרה השלום. באותו היום לא בא אליהם שום דיבור מהקדוש ברוך הוא מפני חולשת הדרך.

למחרת היום, ביום שני ב' בסיוון, עלה משה רבינו אל האלוקים, ובו הודיעו הקדוש ברוך הוא כי יש בכוונתו לתת לבני ישראל את התורה ולעשות את עם ישראל חשוב יותר משאר אומות העולם, שיהיו עם סגולה, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. למחרת, ביום שלישי ג' בסיוון, הודיע משה רבינו לבני ישראל על מצוות "הגבלה"- סימני הגבול סביב הר סיני, לומר להם עד היכן מותר להם להתקרב ועד היכן אסור להם להתקרב, וכל הנוגע בהר, בין איש בין אישה, בין חיה בין בהמה מות יומת.

למחרת ביום רביעי ד' בסיוון, אמר משה רבינו לבני ישראל את מצוות "קדושה" כלומר לפרוש מן האישה וזו תהיה ההכנה שלהם לקראת מתן תורה. ולפי שהקדוש ברוך הוא אמר ביום רביעי "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם" אם כן ביום שישי ו' בסיוון שהוא היום השלישי לדיבורו של הקדוש ברוך הוא הייתה התורה אמורה להינתן לבני ישראל, אלא שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו והסכימה שכינה עמו. יצא אם כן, שההגבלה על הר סיני הייתה ארבעה ימים, והפרישה מהאישה הייתה שלושה ימים.

ביום השבת ז' בסיוון ירדה השכינה על הר סיני. באשמורת הבוקר נשמעו קולות חזקים וקול שופר שהולך וחזק. דרכו של אדם כשתוקע בשופר, ככל שהוא מאריך בתקיעתו כך נחלשה התקיעה, אך במעמד הר סיני, ככל שהתארכה התקיעה כך התחזקה התקיעה ועוצמתו של הקול הלכה וגברה. בנוסף לכל זאת, נראו ברקים רבים וערפל כבד על ההר, וכל העולם כולו חל ורעד ממעמד זה.

נתקבצו אומות העולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו- מה הקולות הרמים שאנו שומעים? שמא מבול בא לעולם? ענה להם בלעם- כבר נשבע הקדוש ברוך שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו- שמא מבול של מים אינו מביא, אולם מבול של אש מביא? אמר להם בלעם- חמדה טובה יש לו לקדוש ברוך הוא בבית גנזיו, שהייתה גנוזה אצלו תשע מאות שבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם, ועתה הוא מבקשה למוסרה לישראל.

הרעש וההמולה הרבים היו בזמן שקודם למתן תורה, אך בשעת מתן תורה עצמה "ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש". כדי שמעמד זה יהיה אכן לעיני "כל" ישראל, נעשה נס והעיוורים שבבני ישראל התרפאו ממומם. ולא הם בלבד, אלא אף האילמים, החרגים והחרשים שבבני ישראל, התרפאו ממומם בשעת מתן תורה. באותה השעה עלה משה רבינו למרום כדי לקבל את התורה ובשעה שעלה משה רבינו למרום, שאלו מלאכי השרת את הקדוש ברוך הוא מה לילוד אישה בינינו? ענה להם הקדוש ברוך הוא- לקבל את התורה. אמרו לו- דבר טוב זה שגנוז אצלך תשע מאות שבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם אתה מבקשו ליתנו לבשר ודם? אמר הקדוש ברוך למשה רבינו- ענה להם תשובה. ענה משה רבינו לקדוש ברוך הוא- מפחד אני שישרפו אותי בהבל פיהם. אמר לו הקדוש ברוך שיאחוז בכסא הכבוד וכך לא יישרף בהבליהם. אמר משה רבינו למלאכי השרת, בתורה כתוב "לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב", וכי קנאה יש ביניכם? וכי יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו מלאכי השרת שהתורה צריכה להימסר לידי בשר ודם. ולא זו בלבד אלא שכל מלאך ומלאך נהיה אוהב למשה רבינו ולמדו איזשהו דבר, ואפילו מלאך המוות בכלל זה.

מתוך הקולות הרמים שמעו בני ישראל את עשרת הדיברות. ועל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, התמלא כל העולם כולו בריח טוב של בשמים טובים. ועל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, יצאה נשמתם של ישראל. ואם נשאל, מאחר שבדיבור הראשון יצאה נשמתם של ישראל, דיבור שני היאך קיבלו? אלא הוריד הקדוש ברוך טל שבו הוא עתיד להחיות מתים והחיה את בני ישראל. ועל כל דיבור ודיבור של הקדוש ברוך הוא חזרו בני ישראל לאחוריהם שתיים עשרה מיל, והיו מלאכי השרת מחזירים אותם למקומם.

מעמד זה של הר סיני, קידש וטיהר את בני ישראל מזוהמתם. כידוע, שאדם הראשון קודם החטא היה נקי מכל זוהמה, ואחר החטא נכנסה בו זוהמה, וזוהמה זו פסקה מבני ישראל שעה שקיבלו את התורה. טרם מתן תורה לבני ישראל, עבר הקדוש ברוך הוא על כל אומות העולם כדי להציע להם לקבל אותה. הלך הקדוש ברוך לבני עשיו ושאלם אם הם מוכנים לקבל את התורה. אמרו לו- מה כתוב בה? אמר להם- "לא תרצח". אמרו לפניו- ריבונו של עולם, כל עצמותו של אבינו אינו אלא הרציחה ואין אנו יכולים לקבלה. הלך לו הקדוש ברוך הוא לבני עמון ומואב ושאלם אם הם מוכנים לקבל את התורה. אמרו לו- מה כתוב בה? אמר להם- "לא תנאף". אמרו לו- כל עצמותם של אמותינו אינו אלא מניאוף ואין אנו יכולים לקבלה. הלך לו הקדוש ברוך לבני ישמעאל ושאלם אם הם מוכנים לקבל את התורה. אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם- "לא תגנוב". אמרו לו- כל עצמנו אינו אלא החיים מהגזל ואין אנו יכולים לקבלה. ולא הייתה אומה מאומות העולם שהקדוש ברוך הוא לא הלך ודפק על פתחה שמא תרצה לקבל את התורה, אך כולן סירבו.

אך כאשר בא הקדוש ברוך לבני ישראל מיד אמרו לו "נעשה ונשמע", כלומר, קודם כל נעשה את הציווי ורק אחר כך נשמע מה כתוב שם. באותה השעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שש מאות אלף מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ואחד מבני ישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ובאותה השעה שהקדימו נעשה לנשמע, יצאה בת קול משמיים ואמרה: "מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו?", שכן מלאכי השרת קודם כל עושים ורק אחר כך שומעים. ומדוע ניתנה התורה במדבר? שאילו ניתנה בארץ ישראל, היו אומות העולם אומרים שאין להם חלק בה, לכן נתנה הקדוש ברוך במקום הפקר כדי שכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל.

ועוד, מה מדבר ריק מכל מעדנים, כך אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמונע מעצמו מעדנים. ומפני מה ניתנה התורה בהר סיני? כיוון שהיו ההרים רבים ביניהם- זה אומר עלי התורה תינתן, וזה אומר עלי התורה תינתן. עד שאמר הקדוש ברוך הוא- בכולכם נעשתה עבודה זרה בראשיכם מלבד מהר סיני שהוא נקי מעבודה זרה. משה רבינו השתהה בהר סיני עוד ארבעים יום וארבעים לילה כדי לקבל אף את התורה שבכתב. ב

ינתיים ראו בני ישראל כי משה רבינו בושש מלרדת מההר, ובייאושם הרב הם החליטו לעשות עגל מזהב ש"ילך לפניהם ויראה להם את הדרך במדבר". פרקו כל בני ישראל את תכשיטי הזהב שבגופם, יצרו צורת עגל והשליכוהו לתוך האש והכריזו על עגל דומם זה "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". הקדוש ברוך הוא, חרה אפו בדבר זה, וציווה למשה רבינו שירד מהר מהר סיני כיוון שבני ישראל סרו מהר מהדרך וברצוני לכלותם מעל פני האדמה. משה רבינו ביקש רחמים על בני ישראל, אך ברדתו מהר סיני ונגלה לעיניו מעשה העגל, השליך את הלוחות מידיו והם נשברו תחת ההר. מאורע קשה זה ארע בי"ז בתמוז, וזהו אחד הטעמים שיום זה נקבע כיום תענית.