יום שישי ט"ו בכסלו תש"פ 13/12/2019
חפש
  • טורקיה על המשט: תקרית בין ידידות

    דיפלומטים טורקיים שהגיעו לוושינגטון הסבירו, כי טורקיה תמשיך לנהל יחסים דיפלומטים קרובים עם ישראל, וכי היא רואה את תקרית המשט כ"תקרית בין ידידות". ההבהרה מגיעה על רקע אזהרתו של אובמה לארדואן

    להמשך...

בראי היום

  • חג הסוכות

    Nati Shohat

    חג הסוכות משופע במצוות רבות, מצוות סוכה מצוות ארבעת המינים ומצוות שמחת החג, מצוות חג זה חביבות ביותר על עם ישראל שמזיל מאונו והונו לקיים את מצוות החג בהידור.

    למאמר המלא...

מקומון

  • מי מתנכל למשרד התברואה?

    שמואל בן ישי - חדשות 24

    גורמים עוינים הציתו אש זדונית שכילתה את משרד אגף התברואה בעיריית ירושלים. המשטרה בודקת את הקשר בין המקרה למקרי האלימות האחרים שנראו בימים האחרונים בירושלים

    לכתבה המלאה...

נסיונות

  • וויתרתם? תקבלו

    לכתבה המלאה...

מקום ואתר

  • הכל אודות ים המוות

    Yechiel

    בימים האחרונים מנפץ מד"א את התובנה, לפיה אי אפשר לטבוע בים המלח, בגלל הציפה שבו. מסתבר שהסיבות לטביעה בו הן אחרות לגמרי, ורק השנה מת בו אדם אחד. יחיאל בראון מספר הכל אודות הקבר הכי נמוך בעולם. מרתק

    לכתבה המלאה...

טוגבק

  • לכו תחזירו אותם למסגרת עכשיו

    החופש של הילדים כבר הגיע לכם 'עד לכאן'? הם כבר חוזרים למסגרת מסודרת, רק צריך שהיא תהיה גם בריאה מספיק עבורם. איזה ילקוט לבחור, איך להאכיל אותם, מה למרוח בסנדביץ' ומתי לכבות אורות - המומחים משיבים

    להמשך...

צרכנות

מאמר

מסע הצלב הראשון

רבבות צלבנים יוצאים מאירופה לכיוון ארץ ישראל במטרה לכובשה מידי המוסלמים, כאשר בדרך הם לא בוחלים מלרצוח את היהודים הנקרים בדרכם באירופה ובארץ ישראל

דוד סופר, ח' באייר תש"ע - 22/04/2010 06:15

בשנת ד' אלפים תתנ"ו, ארץ ישראל הייתה נמצאת תחת שליטת המוסלמים זה כבר כמה מאות שנים. שלטון זה נמשך ללא הפרעה מאז כיבושם של המוסלמים בשנות ד' אלפים ת'. הכוחות המוסלמים בתקופה ההיא היו מפולגים בינם לבין עצמם ולא היה להם שליט יחיד שיאחד אותם כנגד פלישה אפשרית. אף הנוצרים ששכנו במערב [אירופה] בתקופה ההיא היו מפולגים למספר מדינות ללא מנהיגות מרכזית. אך ההבדל בינם לבין המוסלמים היה בהנהגה דתית מרכזית אחת – האפיפיור - אשר שימשה כעין עוגן שאיחד את הנוצרים.


אורבנוס השני צלם
בשנת ד' אלפים תתנ"ה, במסגרת ועידת קלרמון בצרפת, נשא מנהיג הדת הנוצרית האפיפיור אורבנוס השני נאום, בו הוא קרא ל"מסע צלב" לארץ הקודש אשר מטרתו לשחרר את הקבר הקדוש מידי המוסלמים הכופרים, הוא הורה שמסע זה יעבור דרך קונסטנטינופול [איסטנבול של היום] ששימשה כבירתם של הנוצרים המזרחים [הביזנטים] על מנת לעזור לאחיהם הנוצרים שבמזרח מידי הסלג'וקים. לנאום זה של האפיפיור הייתה תהודה עצומה באירופה. המון העם הבין כי המטרה העיקרית של מסע הצלב הינו שיחרורו של הקבר הקדוש, בעוד שכוונתו העיקרית של האפיפיור הייתה לעזור לכנסיה שבמזרח במטרה לאחד את שתי הכנסיות - זו שבמערב עם זו שבמזרח.


בעקבות הנאום של האפיפיור התחילה תנועה ספונטנית והמונית של נוצרים מאירופה לכיוונה של ארץ ישראל, בעיקר תחת הנהגת תמהוני העונה לשם "פטר הנזיר". כעבור זמן מה נגמר לאנשי המסע אשר כונו 'צלבנים' האוכל, אך שוד אלים בקרב הערים בהם עברו הציל אותם ממוות. רבים מהצלבנים מתו בדרך ולקונסטנטינופול הגיעו מתי-מעט.

כאשר הצלבנים נתקלו בקהילות יהודיות, הם ערכו בהם פוגרומים קשים ולא חסו על אנשים נשים וטף וזאת למרות שיהודים לא לחמו או היוו איום על הצלבנים. בנוסף לכך הצלבנים ערכו מעשי שוד וביזה בממונם של היהודים. על פי גירסה מסויימת, אימרה פופולארית בקרב הצלבנים הייתה "אם אינך יכול להרוג טורקי, הרוג יהודי". הפוגרומים הללו ידועים כ"מאורעות תתנ"ו", ועליהם חיברו רבותינו הראשונים סליחות מיוחדות לאומרם ביום כ' לחודש סיוון.


תמונת לווין של מצר הבוספורוס[צלם]
קונסטנטינופול היושבת על מיצרי הבוספורוס, מהווה נקודת מעבר הכרחית לכיוון ארץ ישראל, ולכן הצלבנים בדרכם מזרחה התקבצו לשם. כאשר שאריות  ממסע ההמונים של הצלבנים באו לעיר, ראה קיסר האימפריה הביזנטית - אלכסיוס קומננוס - כי לפניו אספסוף עייף ורעב וסגר בפניהם את שערי העיר. הצלבנים חצו את מיצרי הבוספורוס ועברו לטורקיה, אך שם הם פגשו לרוע מזלם את הסלג'וקים שעשו בהם שמות. רק מעטים מהצלבנים זכו לחצות את הבוספורוס חזרה לארצותיהם באירופה.


במקביל למסע ההמוני והספונטאני, התארגן לו כוח צבאי של אבירים שיצא גם הוא מזרחה. האפיפיור התכוון לשלוח צבא המורכב מתושבי פרובנס, אך הוא לא הצליח בכך ובסופו של דבר יצאו לדרך ארבע מחנות מאזורים שונים שלא היו תחת שליטתו של האפיפיור. האבירים מהארצות השונות הגיעו לקונסטנטינופול בנפרד, ושליט הממלכה הביזנטית - אלכסיוס קומננוס - שסרב לעזור למסע ההמונים, עזר למסע האבירים לחצות את הבוספורוס לכיוון ארץ ישראל, אך בתנאי שכל מה שהם יכבשו במזרח יימסר לידיו. אחד מארבעת האבירים הצליח לחצות את הבוספורוס באופן עצמאי וכך התחמק לו מהתחייבות זו.


ההיתקלות הראשונה של הצלבנים ממסע האבירים בסלג'וקים התרחשה למרגלות חומות ניקאה. הצלבנים הטילו מצור על העיר. הצבא הסלג'וקי הגיע למקום וניסה לפרוץ את המצור, אך ללא הועיל והעיר נפלה לידיהם של הצלבנים אשר מסרו אותה לאלכסיוס על פי ההתחייבות שהתחייבו לו. לאחר נצחון זה המשיכו הצלבנים דרומה, וליד דוריליאום הם נתקלו בצבא הסלג'וקי. כיוון שהצלבנים נעו בנפרד זה מזה, ניצחון הסלג'וקים היה קרוב מאד, אך תגבורת שהגיעה ברגע האחרון הצילה את הצלבנים מתבוסה. לאחר מכן כבשו הצלבנים מספר ערים, אך הפרו את התחייבותם לאלכסיוס קומננוס ושמרו לעצמם את המקומות שכבשו. מגיפה קשה שהפילה חללים רבים בקרב הצלבנים גרמה להתעוררות דתית בקרב המחנה הצלבני, ובעיקר בקרב השרידים שנשארו מהמסע ההמוני, והם פנו לכיוון ירושלים.


הצלבנים עברו מצפונה של ארץ ישראל לדרומה דרך הערים עכו, חיפה וקיסריה, אותן הם עקפו מהצד. כאשר הדרימו יותר לכיוון יפו, הם כבשו אותה ללא קרב לאחר שהמוסלמים נטשו אותה. העיר יפו הייתה חשובה לצלבנים שכן היא הייתה עיר הנמל הקרובה ביותר לירושלים.

כיבוש ירושלים בשנת 1099 במהלך מסע הצלב הראשון [צלם]

הצלבנים החלו לנוע מזרחה לכיוונה של העיר ירושלים, וכאשר הם ראו לראשונה את עיר הקודש הם ירדו על ברכיהם ופצחו בהימנוני שמחה. מיני אז ואילך מכונה ההר בו צפו על ירושלים כ"הר השמחה". מתוך מאה חמישים אלף צלבנים שיצאו מאירופה לארץ ישראל, הגיעו אל היעד לא יותר מארבעים אלף. חלקם מתו או נהרגו, חלקם חזרו לאירופה ומיעוטם  נשארו בערים שכבשו בדרך.


בשנת ד' אלפנים תתנ"ט פתחו הצלבנים בנסיון לכבוש את העיר ירושלים. בתחילה הם ניסו לעשות זאת בדרך המיסטית בכוונה כביכול לחקות את כיבוש יריחו בידי יהושע בן נון - תפילות, הקפות, חצוצרות ועפר על הראש. אך נסיון מטופש זה כמובן לא צלח בידי הצלבנים והחומה לא נפלה. נסיון שני ניסו הצלבנים על ידי טיפוס על החומה בעזרת סולמות, אך גם נסיון זה השיב פניהם ריקם. בנסיון השלישי עבדו  הצלבנים על הקמת מכונות מצור, אך גילו שאין עצים מתאימים לכך באזור. הצלבנים ניצלו צי קטן שהגיע לעיר יפו, כדי לפרק את הספינות ולהשתמש בחלקי הספינות ליצירת מכונות המצור.


הצלבנים שמו מצור על ירושלים והקימו ארבעה מחנות שניסו לפרוץ בארבעה מקומות לאורך החומה. חמישה שבועות לאחר תחילת המצור על העיר, הצליחו הצלבנים להציב גשר עץ אל החומה ודרכו הם נכנסו לירושלים. הצלבנים שחדרו לירושלים מעל החומה פתחו את אחד השערים של ירושלים ודרכו נכנסו עוד צלבנים לעיר, ויחדיו הם כבשו את ירושלים. הצלבנים בירושלים לא חסו ולא רחמו וביצעו טבח אכזרי בתושביה היהודים והמוסלמים של העיר. בית הכנסת היהודי הראשי של ירושלים עלה באש, וכל אלפיים היהודיים שרוכזו בו נשרפו חיים. מוסלמים רבים נהרגו במסגד אל-אקצה.


לאחר כיבושה של ירושלים בידי הצלבנים, הם גילו כי לא ערכו תכניות להמשך הדרך, והתגלעו ביניהם חילוקי דעות לגבי אופי הממלכה שעליהם להקים. בסופו של דבר הם בחרו למלך ירושלים באחד ממנהיגי מחנות האבירים -  גוטפריד מבויון - וזאת בגין היותו הדמות הפחות בולטת מבין המנהיגים וכן בשל העובדה כי הוא היה הראשון לפרוץ אל תוך העיר.


מסעי הצלב נחרטו עמוק בהיסטוריה היהודית וחקקו באותיות של דם ואש דוגמא ומופת לקידוש שם שמים ואמונה תמימה של העם היהודי, אשר עמד בגבורה בנסיונות  מרים אלו.