מאמר
יהדות אלג'יריה
יהדות עתיקה ומפוארת הייתה יהדות אלג'יריה שהתקיימה על אדמת המגרב למעלה מאלפיים שנה. יהודי אלג'יריה היגרו ברובם לצרפת ולא עלו לארץ ישראל אך בשנים האחרונות רבים מהם עוקרים מצרפת ושבים לארץ אבות
דגל אלג'יריה [] |
כאחיותיה על אדמת המגרב דוגמת תוניסיה מרוקו, גם על אדמת אלג'יריה התגוררו יהודים שנים ארוכות. ככל הנראה ההתיישבות היהודים במקום החלה כבר לפני תקופת הרומאים יחד עם ההתיישבות היהודית במרוקו ובתוניסיה. עדויות על קיומם של יהודים באלג'יריה קיימות מתקופת השלטון הרומאי באזור בזמן הסמוך לחורבן בית המקדש השני.
בשונה מהיהודים האחרים שהתגוררו בארצות הגולה, מעמדם של יהודי אלג'יריה בעת העתיקה היה מכובד והם השתתפו יחד עם השבטים הברבריים המקומיים בקרבות ומלחמות שהתנהלו לפני למעלה מאלף שנה נגד הערבים שניסו לכבוש את האזור מידי הרומאים. הברברים והיהודים הפסידו במלחמה והערבים כבשו את אלג'יריה. עם התפשטות האיסלאם קיבלו יהודי אלג'יריה מעמד של ד'ימי דהיינו בן חסות שאינו מוסלמי אך אינו אויב ואין להרע לו, תמורת מעמד זה נאלצו היהודים לשלם כופר – מס גולגולת על כל יהודי שהגיע לגיל מצוות, סכום המס נקבע בכל תקופה על יד השליט ומקומי ולעיתים היה גבוה ומכביד ביותר. התרחבות משמעותית חוותה הקהילה היהודית במגרב בכלל ובאלג'יריה בפרט בשנת הרנ"ב עת נגזרה גזירת הגירוש הנוראה על יהודי ספרד והם עזבו את ארצם בחוסר כל, באותם הימים פתחו ארצות צפון אפריקה את שעריהן בפני היהודים הגולים ורבים מהם התיישבו בערי אלג'יריה.
לפני קרוב לחמש מאות שנה נכבשה אלג'יריה על ידי הטורקים והפכה לחלק מאימפריה העות'מאנית ששלטה בכל אזור צפון אפריקה. בשל חופיה הנוחים של אלג'יריה קבעו הטורקים את חופי הארץ למקום עמדתם של שודדי הים ששדדו ספינות נוצריות בים התיכון, שודדים אלו פגעו באוכלוסיה המקומית שהתרכזה בעיקר לאורך חופי הים שבצפון המדינה ובכללם ביהודים הרבים שהתגוררו שם.
לאורך השנים התפתחו שלשה מוקדים יהודיים גדולים בשלוש ערים מרכזיות באלג'יריה, בבירת המדינה העיר אלג'יר, בעיר קונסטנטין ובעיר אוראן. באמצע המאה הי"ט לספירת הנוצרים החלו מדינות אירופה משתלטות על שטחים באפריקה ומספחות אותם כמושבות הכפופות להן, אלג'יריה כשכנותיה הפכה למושבת חסות של האימפריה הצרפתית. ההשתלטות הצרפתית הביאה בחובה בשורה ליהודי אלג'יריה ומצבם החומרי החל משתפר, אך יחד עם שיפור זה החלו היהודים נחשפים לגילויי אנטישמיות מערביים שבאו עם הקדמה.
אדולף כרמיה |
במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו הנאצים את צרפת אך הגיעו להסכם עם ממשלת הבובות שישבה בוישי על המשך קיומה של צרפת החופשית באזור דרום צרפת, על פי הסכם זה נותרו גם שטחי צרפת שבאפריקה חופשיים ולנאצים לא הייתה בהם דריסת רגל. מצב זה נשמר במשך כמעט שנתיים עד שנחתו כוחות של צבא בעלות הברית על אדמת מרוקו ובעקבות כך כבשו הכוחות הגרמניים את תוניסיה.
תחת שלטון וישי החלו יהודי אלג'יריה סובלים מחקיקה אנטישמית. כמושכל ראשון ראו אנשי וישי את יהודי אלג'יריה שכבר היו אזרחים צרפתיים במעמד שווה ליהודי מרוקו ותוניסיה שהיו רק נתינים, על מנת ליישם שוויון זה ביטלו הצרפתים את חוק כרמיה, ולמעט מקרים בודדים רוב רובם של יהודי אלג'יריה שבו למעמד נתיני חסות של צרפת. השלב הבא של הגזירות האנטישמיות היה החלת החוק הצרפתי לגבי היהודים, תחילה הוכרו חוקי הגזע שעל פי הבחנת צרפת קבעו כי יהודי הינו בן לשלשה הורים יהודיים או בן לזוג הורים יהודיים אך הוא גם בן זוג של יהודי. על מי שהוכר כיהודי הוטלו מגבלות רבות בעיקר בתחום התעסוקה בו נאסר על יהודים לעסוק במשרות ממשלתיות וציבוריות.
בהמשך נחקקו חוקים אנטישמיים נוספים ביניהם חוקים שאפשרו הלאמת רכוש יהודי וכן סילוק תלמידים יהודיים ממסדות אקדמיים באלג'יריה, כמו"כ הוגבלו היהודים גם בתעסוקה במקצועות חופשיים אחרים כרופאים עורכי דין ועוד. בגבולה הדרומי של אלג'יריה בסמוך למרוקו הוקמו על ידי הצרפתים עשרות מחנות עבודה אליהם גורשו אלפי יהודים באשמות שונות של בגידה וריגול, כך שגם אם לא נעשו באלג'יריה אקציות המוניות כבאירופה, עדיין מספר ניכר מתוך יהודי אלג'יריה גורשו למחנות עבודה בהם חיו בתנאים תת אנושיים ועבדו בעבודות פרך המשברות את הגוף והנפש. השלב האחרון היה תכנון והקמת יודנראט בדגם של היודנראט הצרפתי על מנת לדאוג לגירוש היהודים והשמדתם, שלב זה נקטע בחסדי ה' בעקבות פלישת כוחות בעלות הברית לאלג'יריה ביום כ"ח בחשוון ה'תש"ג.
הגזירות האנטישמיות באלג'יריה עוררו את יהודי המקום לפעול להגנתם ולא להיכנע לשלטון וישי. במסווה של אגודת ספורט הוקמה בעיר הבירה אלג'יר רשת מחתרת יהודית שעמדה בקשר עם המחתרת הצרפתית ודרכה עם האמריקאים. גולת הכותרת של פעולות המחתרת הייתה השתלטות של חברי המחתרת על עמדות אסטרטגיות באלג'יר כהכנה לכניסתם של צבאות בעלות הברית לעיר. על פי תיאום עם כוחות בעלות הברית היו אמורים חברי המחתרת להשתלט על יעדים שנקבעו מראש לפרק זמן של כשעתיים עד לכניסת הצבאות המשחררים לעיר, למעשה התעכב החיל האמריקאי בעקבות קרבות עם חיל הים הצרפתי ומאות בודדות של אנשי המחתרת היהודית נאלצו להחזיק בחירוף נפש בעמדות אותן תפסו קרוב ליממה שלימה.
אנרי פיליפ פטן, מנהיג שלטון וישי |
זמן מה לאחר חתימת ההסכם נרצח דרלן בידי מתנקשים והיהודים הואשמו בביצוע הרצח, הרצח הגביר את האנטישמיות ומנהיגי המחתרת היהודית נעצרו. מעצר זה עורר הדים נרחבים בארצות הברית והשדולה היהודית שבה החלה מביעה את מורת רוחה מהתנהלות האמריקאים באלג'יריה.
האמריקאים שחיפשו יורש לדרלן מצאו את הגנרל אנרי דיז'ו כממלא מקום ראוי, אך הדבר עורר דאגה בקרב היהודים כיון שדיז'ו מינה למושל את מרסל פירוטון שהיה שר הפנים בממשלת וישי הראשונה ונמנה על אלו שחתמו על חוקי הגזע הצרפתיים. בעקבות לחץ יהודי אמריקאי נאלץ דיז'ו לבטל את חוקי הגזע אך שב וביטל את חוק כרמיה בטענה כי הוא מפלה בין יהודים למוסלמים.
שארל דה גול |
הקמת מדינת ישראל הותירה את יהודי אלג'יריה במקומם ואך מעטים מהם בחרו לעלות אל המדינה הצעירה ולחונן את אדמת הקודש. רוב יהודי אלג'יריה נותרו במקומם עד למלחמת העצמאות האלג'ירית בראשית שנות השישים, במלחמה זו סבלו היהודים קשות בעיקר בעקבות התנגדותם לעצמאות אלג'יריה ורצונם להישאר תחת שלטון צרפתי. לאחר שאלג'יריה זכתה בעצמאות, עלו אלפים בודדים מיהודי אלג'יריה לארץ ישראל ואילו רוב רובה של הקהילה היהודית - כמאה ושישים אלף איש עקרו לצרפת בה המשיכו להנהיג את קהילתם.
כיום חיים באלג'יריה יהודים בודדים - כחמישים במספר המתגוררים בעיר הבירה אלג'יר ולרשותם עומד בית כנסת אחד ויחיד. שאר בתי הכנסת באלג'יריה הוסבו למסגדים על ידי הערבים בתקופת מלחמת ששת הימים.