יעקב ג'יימס רוטשילד	צלם

 
הברון אדמונד דה רוטשילד נולד ביום ט"ו באב  שנת ה'תר"ה, את נעוריו בילה הברון בבית הוריו שהיה משופע בכל טוב ואת השכלתו רכש בבית הספר לאצילים. על מנת שידע ויכיר את דתו היהודית שכרו הוריו של אדמונד יהודי תלמיד חכם בוגר בית המדרש לרבנים בשם ד"ר כהן שלימד את הברון הצעיר לימודי יהדות, למען ידע לנהל את אורחות חייו כיהודי מאמין בדרך אבותיו מדורי דורות. ד"ר כהן זה היה גם יועצו של יעקב ג'יימס רוטשילד לענייני צדקה ונשלח על ידו לארץ ישראל על מנת לבחון דרכים לסייע ליהודי ירושלים, בעקבות נסיעה זו נבנה בעיר העתיקה בית החולים היהודי 'רוטשילד'.

בית החולים היהודי 'רוטשילד'. []

[]

משבגר הברון  הוא נשא לאשה את דודניתו, בתו של שמעון וולף רוטשילד שזכה לכינוי 'הברון הצדיק' בשל מעשי החסד הרבים בהם עסק. אשה זו שבאה מבית חרדי השפיעה רבות על אורח חייו של הברון ועל קשריו האדוקים עם הדת היהודית המסורתית, ביחוד היה הברון קשור לרבה הראשי של צרפת הרב צדוק כאהן שלימים היה הגורם העיקרי שדחף את הברון לסייע להתיישבות בארץ ישראל.

באותם הימים  שלטה ממלכת רוסיה ברוב שטחיה של מזרח אירופה ותחת שלטונה חיו למעלה מארבעה מיליון יהודים. יהודים אלו סבלו מעריצותו של הצאר – השליט הרוסי שהיה שונא ישראל. בשנת ה'תרמ"א נרצח הצאר הרוסי אלכסנדר השני על ידי סטודנט מתנקש שהיה חבר בתנועה שהתנגדה לצאר, ואת מקומו ירש בנו הצאר אלכסנדר השלישי. במשך תקופה של למעלה משנה לאחר ההתנקשות סבלו יהודי דרום מערב רוסיה מפרעות ופוגרומים שקיבלו את השם 'הסופות בנגב', הפרעות זכו לעידודם השקט של השלטונות והעיתונות, ויהודים רבים נהרגו בהן. אחרים איבדו את כל רכושם ונותרו חסרי כל. פרעות אלו והגזירות שניתכו על היהודים לאחריהן היוו סימן דרך בהיסטוריה היהודית של רוסיה וגרמו להגירה של כשנים וחצי מיליון יהודים מרוסיה אל ארצות הברית וארצות אחרות.

בעקבות פרעות  אלו פרסם הברון שהיו לו קשרים עסקיים ברוסיה מכתב מחאה נגד ממשלת רוסיה, אך עדיין לא נקט בפעולה הקשורה לארץ ישראל. בשנת ה'תרמ"ב הגיע לצרפת הרב שמואל מוהליבר שסבב בין עשירי אירופה על מנת לרתום אותם לרעיון של הקמת יישובים יהודיים בארץ ישראל, בפריז נפגש הרב מוהליבר עם הרב צדוק כאהן שהשתכנע מדבריו והסכים לסייע למטרתו. הרב כאהן ניצל את קשריו עם הברון רוטשילד וקבע פגישה בינו ובין הרב מוהליבר, הפגישה התקיימה ובמהלכה ניסה הרב מוהליבר לשכנע את הברון בדבר מעלת עניין ישוב ארץ ישראל והשבת בניה לגבולה. בסיכום פגישתם אמר הברון לרב מוהליבר כי אם הוא חפץ בסכום כסף לטובת העניין כי אז שינקוט בסכום הנדרש, אולם אם ברצונו לרתום את הברון למשימה שיקח על עצמו אפוטרופוסיות לעניין הרי שעליו להפוך בדבר במחשבתו ורק אחר כך יקבל את החלטתו.

הרב מוהליבר נפרד מהברון ולאחר ימים ספורים קיבל דרך הרב כאהן מכתב מהברון בו הוא נותן את הסכמתו לנסות את הצעתו, לשם הניסיון הוא מוכן לממן את התיישבותם של עשרה משפחות מיהודי רוסיה בארץ ישראל, את המימון הסכים הברון לתת בתנאי שבתחילה יתגוררו משפחות אלו בבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל' שם ילמדו כיצד לעבד את האדמה. במכתבו לרב מוהליבר מפרט הברון את פרטי הפרויקט: 'תינתן להם אחוזת נחלה אשר בעבדם את אדמתה תספיק להם תבואתה די מחייתם, הם גם ייעזרו עד כי תשיג ידם לבנות להם ולבני משפחותיהם בתים לשבת ולקנות להם את כל הדברים הדרושים לעבודת אדמתם', בסיום מכתבו כותב הברון: 'אם המפעל הזה יצליח באמת בעזרת השם יתברך, נוכל ללכת בדרך הזאת הלאה ונראה לאחרים מאחינו את הדרך בה ילכו גם הם'.

התוכנית יצאה לפועל ועשרת המשפחות עלו לארץ ישראל וייסדו את המושבה עקרון שהפכה לימים ליישוב 'מזכרת בתיה' על שם אמו של הברון.

ימים ספורים לאחר ביקורו של הרב מוהליבר הגיע לפריז החקלאי יוסף פיינברג ממייסדי המושבה 'ראשון לציון', פיינברג הגיע לפריז על מנת להזעיק עזרה למושבה הצעירה שעמדה בסכנת התמוטטות. שוב, בסיועו של הרב כאהן התקבל פיינברג לפגישה אצל הברון שהתרשם מהעובדה שפיינברג הינו חקלאי המעבד את אדמת ארץ ישראל הקדושה. בפגישה הסכים הברון להקציב למושבה סכום ראשוני של שלושים אלף פרנק שיספיק לממן כריית באר מים במושבה ולהגיש עזרה מיידית למשפחות המתגוררות בה, כמו כן הבטיח הברון לשלוח אגרונומים מומחים מצרפת על מנת שייעצו לתושבי ראשון לציון כיצד לגדל מוצרים חקלאיים. את מתן הכסף התנה הברון בארבעה תנאים, התנאי הראשון היה שהמושבה תקבל עוד כחמש עשרה משפחות יהודיות נוספות שיתגוררו בה, התנאי השני היה כי מנהל בית הספר מקווה ישראל יהיה אחראי לשימוש הגון ונכון בכספים, תנאי שלישי היה כי אנשי ראשון לציון לא יפנו בבקשת עזרה למישהו נוסף מלבד הברון והתנאי הרביעי היה כי שמו של הברון יישמר בסוד ולא יפורסם, תנאי זה הרביעי הביא לכיניו של הברון רוטשילד בשם 'הנדיב הידוע' בלא להזכיר את שמו.

זמן מה לאחר ביקורו של פיינברג בפריז הגיעו לראשון לציון משלחת אגרונומים צרפתים אותם מימן הברון, המומחים סבבו בשבילי המושבה ולאחר שראו את פריחת הגפן בין בתי המושבה הסיקו כי המקום מתאים מטבעו לגידול גפנים ואת מסקנתם זו שטחו בפני הברון, הברון שכבר ראה בעיני רוחו את אנשי ראשון לציון מגדלים ענבים ומפיקים יין התלהב והחליט לקחת את ראשון לציון תחת חסותו.

עד מהרה ניטעו אדמות המושבה בגפנים, ובאר מים חיים שנחפרה במקום סיפקה מים זכים לשתיה ולהשקיה, במשך שלש שנים המתינו תושבי ראשון לציון שיעברו שנות הערלה על גפניהם ובשנה הרביעית פדו את יבולם ונהנו מפרי עמלם. הברון שעיניו ראו את הפוטנציאל הכלכלי שבגפני ראשון לציון שלח מצרפת מהנדס מומחה שהחל מתכנן את בנייתו של היקב היהודי הראשון בארץ ישראל 'יקב ראשון לציון'.

על כל פעולותיו של הברון בראשון לציון וכן מושבות נוספות להן סייע, פיקחו פקידים אותם מינה הברון והם כונו 'פקידי הברון'. לא תמיד היו היחסים שבין החקלאים לפקדי הברון זורמים על מי מנוחות, התנגשויות רבות היו בין פקידי הברון לחקלאים היהודים, ביחוד במקומות בהם היו החקלאים יהודים יראי שמים המקפידים על קלה כבחמורה ואילו פקידי הברון נטו יותר לרוח המודרניזציה והחילון.

לאחר ביסוסה של ראשון לציון הרחיב הברון את פעילותו בארץ ישראל. הברון שמע על המושבה ראש פינה הנתונה בקשיים וכן על המושבה הצעירה זמארין שעל הכרמל הנתונה אף היא בקשיים. הברון פרש את חסותו על שני מושבות אלו, את שמה של זמארין המיר ל'זכרון יעקב' על שם אביו הברון יעקב ג'יימס רוטשילד, בזכרון יעקב בנה הברון יקב שני נוסף על זה שבראשון לציון, וביקבים אלו היה מפיק יין מגפנים אותם קנה ביוקר ובממון רב מהמושבות בהן תמך. על מנת לייצר ולשווק את היין הקים הברון את חברת 'כרמל' הידועה כיום בשם 'יקבי כרמל מזרחי'. הברון אף סייע בהקמת המושבה בנימינה הנקראת על שמו וגבעת עדה הנקראת על שם אשתו, כמו כן הגיש הברון סיוע למושבה פתח תקוה ולעוד ישובים נוספים.

הברון לא התמקד  רק בגידול גפנים וייצור יין אלא ניסה להרחיב את הייצור החקלאי בארץ ישראל בכיוונים רבים נוספים, הוא נתן סיוע לגידול צאן ובקר והשקיע הון רב על מנת לפתח את ענף הלול בארץ ישראל. בטנטורה הסמוכה לזכרון יעקב נעשה ניסיון להקים מפעל לבקבוקים ובראש פינה נעשה ניסיון להקמת מפעל לאריגת משי. גם ביסוד המעלה ניסה הברון להקים מפעל לייצור בשמים אך רבים ממפעלים אלו לא צלחו, הכישלונות הרבים שראה הברון לא פגעו ברוחו האיתנה והוא הוסיף לסייע למושבות הצעירות שבארץ ישראל ביד רחבה.

לבד מהדאגה הגשמית לצרכי תושבי המושבות דאג  הברון גם לרווחתם הרוחנית ובכל מושבה ומושבה שהייתה תחת חסותו נבנה בית כנסת מפואר וכן מקווה טהרה, בכל מושבה כיהן רב וכן שוחט ושאר בעלי תפקידים שדאגו לקיים אורח חיים יהודי מסורתי.

במהלך ימי  חייו ביקר הברון חמישה פעמים בארץ ישראל. בביקורו הראשון שנערך בשנת ה'תרמ"ז הגיע הברון עד לנמל אלכסנדריה באונייתו הפרטית ומשם הפליג ליפו כאחד האדם באונית נוסעים רגילה, סיבת הסתתרותו של הברון הייתה רצונו להימנע מרעש ציבורי עם בואו לארץ, וביחוד לא רצה שדבר בואו ינקר בעיניהם של השלטונות העות'מאניים ששלטו באותה העת בארץ ישראל. ברם דבר לא עזר לו לברון ועד מהרה נודע בכל ארץ ישראל דבר בואו והמונים הגיעו לנמל יפו על מנת לקבל את פניו וללוותו.

לאחר ביקור  זה הוסיף הברון לבקר בארץ ישראל עוד ארבעה פעמים, בכל ביקור וביקור פגש הברון את האיכרים ושח עמם לפרטי פרטים על עבודותיהם וצרכיהם. בביקורו השני בארץ הגיעו לפניו קבוצת איכרים שביקשו ליישב אדמה חדשה ולאחר שהברון נתן לכך את הסכמתו נוסדה על ידי אותם חקלאים המושבה מטולה. בכל אחד מביקוריו הזהיר הברון את בני חסותו לנהל את אורח חייהם על פי התורה והמצוות, ותמיד ציטט את דברי התורה והנביאים שכשאין עם ישראל מקיים את מצוות התורה הרי שהקדוש ברוך הוא מגרש אותו מעל אדמתו ח"ו.

סיפור נפלא מסופר על ביקורו השלישי של הברון בו ביקר בין השאר במושבה פתח תקוה. הברון התקבל במושבה בכבוד גדול על ידי בני המושבה ובראשם רכוב על סוסו קיבל את פניו השומר אברהם שפירא. שפירא מצא חן בעיני הברון שמינה אותו לשומרו האישי בעת שהותו באזור, לאחר הביקור נפרד הברון משפירא והפליג מיפו לטנטורה על מנת לבקר במפעל הבקבוקים. זמן קצר לאחר שהפליג הברון התקבלו עבורו דברי דואר ושפירא יצא רכוב על סוסו לזכרון יעקב על מנת להעביר את המכתבים לידי הברון, את זכרון יעקב מצא שפירא כמעט ריקה מאדם כי כולם ירדו לקבל את הברון בטנטורה, שפירא מיהר לרכב לטנטורה אך בהגיעו לשם גילה כי הברון כבר עזב את המקום בספינתו. שפירא לא התייאש ושכר מבדואי מקומי סירה בה רדף אחר אונייתו של הברון, בהגיעו לאונייה מסר שפירא את המכתבים לברון שהתפעל ממעשהו, הברון כיבד את שפירא בארוחה דשנה ממטבח האוניה אך שפירא סרב בנימוס להזמנה ואמר כי כל חייו הקפיד על כשרות מהודרת ואפילו באוהלי הבדואים בהם התארח הקפיד שלא לטעום מאומה, מששמע כך הברון ליווה את שפירא למטבח האוניה ורק לאחר שהוכיח לו כי המטבח מנוהל לפי כל דקדוקי הכשרות נאות שפירא לסעוד את ליבו.

עד לסוף ימיו תמך הברון ביד רחבה ביהודי ארץ ישראל ועשה כל שביכולתו על מנת לפתח את החקלאות בארץ ישראל, הברון אברהם בנימין אדמונד דה רוטשילד נפטר בשיבה טובה ביום כ"ד בחשוון שנת ה'תרצ"ה והוא בן תשעים שנה. לאחר פטירתו נטמן הברון בבית הקברות פר לשז שבצרפת, בשנת ה'תשי"ד הועלו עצמותיו של הברון לארץ ישראל ונטמנו בגני רמת הנדיב שבזכרון יעקב.

דיוקנו של הברון דה רוטשילד על שטר של 500 שקלים []

סמל משפחת רוטשילד על בית השמשוני  ברחביה []

שער "גן הברון" במזכרת בתיה []