מאמר
גירוש יהודי פורטוגל
לאחר גירוש ספרד שימשה פורטוגל השכנה כמקלט לרבים מיהודי ספרד, אך לא ארכו הימים וגזירת גירוש נגזרה גם בפורטוגל ומגורשי ספרד נאלצו ליטול בשנית את מקל הנדודים
המלך דיניש |
בעקבות גזירת גירוש ספרד, בתאריך ז' באב רנ"ב - 31 ביולי 1492, נטשו את ספרד כ- 200,000 יהודים. כשני שלישים מהם עברו לממלכה השכנה, פורטוגל, והתיישבו בחלקה המזרחי הגובל בספרד. המגורשים הקפידו על התבדלות חברתית ותרבותית: הם שמרו על הספרדית כשפת הדיבור והקימו בתי כנסת ובתי קברות נפרדים. ברבות השנים, ולמרות התבדלותם, ניכרה השפעתם של המגורשים על הקהילות היהודיות במקומות אלו בכל הקשור ללשון הדיבור, לפסיקת הלכה, לנוסח התפילה ולמנהגים. מלך פורטוגל, ז'ואן השני, שקלט את היהודים בארצו, מת בשנת 1495 ותקופה זו נחשבה כעדנה.
אך גם בפורטוגל לא שפר עליהם גורלם, וכעבור כארבע שנים נאלצו שוב לבחור בין גירוש ובין המרת דת בכפייה.
המלך מנואל, |
בחודש מרץ 1497 ריכזו שלטונות פורטוגל בעורמה את היהודים במחנה בליסבון, בהבטחה שמשם יוכלו להפליג לארצות אחרות. יהודים מכל רחבי המדינה הגיעו למחנה - ושם אולצו באכזריות להמיר את דתם ולהיטבל לנצרות. בסופו של דבר רק יהודים מעטים הצליחו לצאת מפורטוגל. רובם נאלצו להתנצר בכפייה, וכך הפכה פורטוגל לארץ האנוסים, שחיו בפחד מתמיד - תחילה מפני פרעות הנוצרים ואחר כך מפני האינקוויזיציה. מקצת אנוסי פורטוגל הצליחו לעזוב בחשאי במהלך המאה ה- 16 ועברו לארצות אחרות, ובהן ארצות השפלה - הולנד ובלגיה - וכן גרמניה ואנגליה. היו בהם שהמשיכו לחיות כאנוסים גם בארצות אלו, והיו שחזרו לחיות כיהודים בתהליך ארוך שנמש רק במאה ה-19 הורשו יהודים לשוב ולהתיישב בפורטוגל.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפורטוגל מאות ספורות של יהודים. במהלך המלחמה נוספו עליהם יהודים שנמלטו לכאן ממדינות אחרות באירופה, אבל ב-1941 הקשיחה פורטוגל את מדיניות ההגירה שלה, ומנעה כניסת יהודים לתחומה. עם זאת, פורטוגל הצילה את כל אזרחיה היהודים שנמצאו בארצות הכיבוש הנאצי, ואף סייעה ב-1944 בהצלת יהודים מהונגריה.
כיום חיים בפורטוגל כ-900 יהודים, המרוכזים בעיקר בבירה ליסבון. מרבית חברי הקהילה הם בני העדה הספרדית, אבל לצידם חיים גם אשכנזים. בליסבון פועלים בית כנסת ספרדי ובית כנסת אשכנזי. בתי כנסת פועלים גם בערים פורטו ובלמונטה.
בבלמונטה שבצפון פורטוגל, התגלתה לאחרונה, קהילת האנוסים היחידה ששרדה את האינקוויזיציה והמשיכה לקיים בסתר וברציפות אורח חיים יהודי במשך 500 שנה. בשלט ההנצחה בבית הכנסת המחודש של העיירה - "בית אליהו" - נאמר, בין השאר: "כאן הנשמה היהודית לא הלכה לאיבוד, כאן הנשמה היהודית נשארה לעולם". הקהילה, המונה כ- 200 נפש (מתוך כ- 2,000 תושבי העיירה), חזרה ליהדות ובשנת 1992 עברה גיור לחומרא.