מאמר
גירוש ספרד
גזירת גירוש ספרד זכורה כאחת מגזירות הגירוש הקשות ביותר שנגזרו על עם ישראל בגלותו, גזירה זו שמה קץ לתור הזהב המפואר שהיה בספרד.
מוטי מרינגר ג' בניסן תשס"ט - 28/03/2009 05:00
ממלכת ספרד שוכנת בחצי האי האיברי בדרום מערב אירופה. ארץ זו ידעה תהפוכות רבות במשך השנים, בשנת ד' אלפים תע"א נכבשה ספרד על ידי ברברים מוסלמים, באותה עת החל תור הזהב של יהדות ספרד, כאשר בכל אירופה העמיקה חשכת ימי הביניים, בספרד תחת שלטונם של המוסלמים צמחה יהדות מפוארת שגדולי עולם יצאו ממנה, באותן שנים חיו בספרד גדולי הראשונים ביניהם ר' שלמה אבן גבירול, ר' יהודה הלוי, האבן עזרא, הדקדקן מנחם בן סרוק, הרמב"ם ועוד ראשונים רבים.
הנוצרים לא השלימו עם שלטונם של המוסלמים על אדמת אירופה ובשנת ד' אלפים תפ"ג החלו נלחמים במוסלמים על מנת לגרשם מספרד, בינתיים התחלף השלטון המוסלמי המתון בשלטון קנאי יותר ושוב לא ידעו היהודים מנוחה בספרד, רבים מהיהודים עברו למדינות נוצריות וחלקם נשארו בצפון ספרד בשטחים שהנוצרים הצליחו לכבוש, הכנסייה הנוצרית ביקשה מהשליטים הנוצרים שבצפון ספרד כי יחמירו עם היהודים החיים בשטחם אולם השליטים היו זקוקים לעזרת היהודים ונתנו להם שקט יחסי, באותם ימים חיו בספרד הרמב"ן הרשב"א ורבינו יונה.
ביום ג' בשבט שנת ה' אלפים רנ"ב כבשו הנוצרים את המעוז המוסלמי האחרון בגרנדה וספרד כולה עברה לשליטה נוצרית. שאיפת השלטונות הנוצרים קתולים הייתה ליצור חברה הומוגנית ואחידה תחת סמכותו של האפיפיור היושב ברומא, לשם יישום מטרה זו הוקמה בשנת רל"ח האינקוויזיציה הספרדית והיא התחילה לפעול ביום ב' בשבט שנת רמ"א, תפקיד האינקוויזיציה היה לאתר נוצרים שאינם נאמנים לנצרות ולאסרם, מלכתחילה לא הייתה לאינקוויזיציה סמכות לאסור את מי שאינו נוצרי אולם לאחר תקופה כאשר ראו הנוצרים כי אינם מצליחים לשכנע את היהודים להתנצר ורובם אינם ממירים את דתם, התחילה האינקוויזיציה לרדוף את מעט היהודים שהמירו את דתם למראית עין, הם כונו בפי העם נוצרים חדשים ונחשדו כל העת בקיום מצוות בסתר ובשכנוע של נוצרים לעזוב את דתם.
באותם ימים החלו ננקטים צעדים רבים על מנת לגרום ליהודים להמיר את דתם, הם הוכרחו להאזין להטפות מפי כמרים נוצריים והוצאו נגדם צווים שונים שמטרתם העיקרית הייתה לבדל את היהודים מכלל האוכלוסייה הנוצרית, לאחר תקופה הצליח מנהיג האינקוויזיציה הספרדית הכומר תומאס דה טורקמדה לשכנע את המלך פרדיננד והמלכה איזבלה כי היהודים משפיעים לרעה על אחיהם שהתנצרו ולכן יש לגרשם מספרד, המלך והמלכה השתכנעו וחתמו על הגזירה.
ביום ג' בניסן שנת רנ"ב הוכרזה הגזירה בכל ספרד, בגזירה נאמר כי היהודים חייבים לעזוב את אדמת ספרד בתום שלושה חודשים מיום הגזירה על מנת שלא לשוב אליה לעולם, לבד מזאת נאסר על הספרדים הנוצרים להסתיר בבתיהם יהודים או לעזור להם בכל דרך שהיא, בכתב הגזירה נומקה סיבת הגירוש וכך נאמר "דעו, ואתם חייבים לדעת, כי מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה הקשר בין היהודים והנוצרים. לכן, אנו בעצתם ועל פי ראייתם של כמה מן הכמורה האצולה הגבוהה והנמוכה של מלכותינו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותינו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות ולגרש את כל היהודים והיהודיות ממלכויותינו".
לפי כתב הגזירה ניתנת ליהודים האפשרות להתנצר או לעזוב את ספרד, לאלו שיבחרו לעזוב את ספרד ניתנו שלשה חודשים שבהם הם צריכים למכור את כל רכושם, נאסר עליהם להוציא מספרד חפצי ערך, תכשיטים, כסף וזהב אך הותר להם להוציא רכוש אחר, היום האחרון לשלשת החודשים שניתנו ליהודים נפל ביום תשעה באב שנת רנ"ב (יש שאומרים שהיה זה יום ז' באב).
משערים כי בסך הכל גורשו מספרד קרוב ל-300,000 יהודים, המגורשים התפזרו בכמה וכמה מדינות, חלקם עברו לפורטוגל השכנה שבה נגזר הגירוש רק חמש שנים מאוחר יותר, חלקם פנו לצרפת ולארצות צפון אפריקה, מגורשים נוספים פנו לחצות את האוקיינוס ועברו לעולם החדש שהתגלה באמריקה, אולם רובם הגדול של המגורשים עבר לתחומי הממלכה העותומאנית בה שררה סובלנות דתית שאפשרה למגורשים לנהל אורח חיים יהודי תקין.
הגזירה האוסרת על היהודים להתגורר בספרד נמשכה עוד שנים ארוכות עד שבוטלה באופן רשמי ביום כ"ח בכסלו שנת תשכ"ח.
הנוצרים לא השלימו עם שלטונם של המוסלמים על אדמת אירופה ובשנת ד' אלפים תפ"ג החלו נלחמים במוסלמים על מנת לגרשם מספרד, בינתיים התחלף השלטון המוסלמי המתון בשלטון קנאי יותר ושוב לא ידעו היהודים מנוחה בספרד, רבים מהיהודים עברו למדינות נוצריות וחלקם נשארו בצפון ספרד בשטחים שהנוצרים הצליחו לכבוש, הכנסייה הנוצרית ביקשה מהשליטים הנוצרים שבצפון ספרד כי יחמירו עם היהודים החיים בשטחם אולם השליטים היו זקוקים לעזרת היהודים ונתנו להם שקט יחסי, באותם ימים חיו בספרד הרמב"ן הרשב"א ורבינו יונה.
 |
|
| המלך פרדיננד מאורגון | צלם |
ביום ג' בשבט שנת ה' אלפים רנ"ב כבשו הנוצרים את המעוז המוסלמי האחרון בגרנדה וספרד כולה עברה לשליטה נוצרית. שאיפת השלטונות הנוצרים קתולים הייתה ליצור חברה הומוגנית ואחידה תחת סמכותו של האפיפיור היושב ברומא, לשם יישום מטרה זו הוקמה בשנת רל"ח האינקוויזיציה הספרדית והיא התחילה לפעול ביום ב' בשבט שנת רמ"א, תפקיד האינקוויזיציה היה לאתר נוצרים שאינם נאמנים לנצרות ולאסרם, מלכתחילה לא הייתה לאינקוויזיציה סמכות לאסור את מי שאינו נוצרי אולם לאחר תקופה כאשר ראו הנוצרים כי אינם מצליחים לשכנע את היהודים להתנצר ורובם אינם ממירים את דתם, התחילה האינקוויזיציה לרדוף את מעט היהודים שהמירו את דתם למראית עין, הם כונו בפי העם נוצרים חדשים ונחשדו כל העת בקיום מצוות בסתר ובשכנוע של נוצרים לעזוב את דתם.
באותם ימים החלו ננקטים צעדים רבים על מנת לגרום ליהודים להמיר את דתם, הם הוכרחו להאזין להטפות מפי כמרים נוצריים והוצאו נגדם צווים שונים שמטרתם העיקרית הייתה לבדל את היהודים מכלל האוכלוסייה הנוצרית, לאחר תקופה הצליח מנהיג האינקוויזיציה הספרדית הכומר תומאס דה טורקמדה לשכנע את המלך פרדיננד והמלכה איזבלה כי היהודים משפיעים לרעה על אחיהם שהתנצרו ולכן יש לגרשם מספרד, המלך והמלכה השתכנעו וחתמו על הגזירה.
ביום ג' בניסן שנת רנ"ב הוכרזה הגזירה בכל ספרד, בגזירה נאמר כי היהודים חייבים לעזוב את אדמת ספרד בתום שלושה חודשים מיום הגזירה על מנת שלא לשוב אליה לעולם, לבד מזאת נאסר על הספרדים הנוצרים להסתיר בבתיהם יהודים או לעזור להם בכל דרך שהיא, בכתב הגזירה נומקה סיבת הגירוש וכך נאמר "דעו, ואתם חייבים לדעת, כי מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה הקשר בין היהודים והנוצרים. לכן, אנו בעצתם ועל פי ראייתם של כמה מן הכמורה האצולה הגבוהה והנמוכה של מלכותינו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותינו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות ולגרש את כל היהודים והיהודיות ממלכויותינו".
לפי כתב הגזירה ניתנת ליהודים האפשרות להתנצר או לעזוב את ספרד, לאלו שיבחרו לעזוב את ספרד ניתנו שלשה חודשים שבהם הם צריכים למכור את כל רכושם, נאסר עליהם להוציא מספרד חפצי ערך, תכשיטים, כסף וזהב אך הותר להם להוציא רכוש אחר, היום האחרון לשלשת החודשים שניתנו ליהודים נפל ביום תשעה באב שנת רנ"ב (יש שאומרים שהיה זה יום ז' באב).
משערים כי בסך הכל גורשו מספרד קרוב ל-300,000 יהודים, המגורשים התפזרו בכמה וכמה מדינות, חלקם עברו לפורטוגל השכנה שבה נגזר הגירוש רק חמש שנים מאוחר יותר, חלקם פנו לצרפת ולארצות צפון אפריקה, מגורשים נוספים פנו לחצות את האוקיינוס ועברו לעולם החדש שהתגלה באמריקה, אולם רובם הגדול של המגורשים עבר לתחומי הממלכה העותומאנית בה שררה סובלנות דתית שאפשרה למגורשים לנהל אורח חיים יהודי תקין.
הגזירה האוסרת על היהודים להתגורר בספרד נמשכה עוד שנים ארוכות עד שבוטלה באופן רשמי ביום כ"ח בכסלו שנת תשכ"ח.
פרשת המרגלים טרם כניסתם לארץ ישראל, שלחו בני ישראל מרגלים לבדוק את הארץ. הם הוציאו את דיבת הארץ רעה, ובגין כך נענשו המרגלים ושומעי דבריהם
חוזרים לסיני: בקולות, ברקים ועשן כבד דוד סופר חוזר אל מדבר סיני ומשרטט את הקולות והברקים, את החיל ואת הרעדה: היינו שם כולם, בפעם הראשונה שנפגשנו, במאורע הכביר הקריטי ביותר בעולם כולו שהתרחש בדיוק היום, (כמעט) חודש וחצי אחר צאתם של בני ישראל ממצרים, כשקיבלו את התורה בהר סיני
גטו לבוב גטו 'לבוב', היה מגדולי הגטאות, הגטו איכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות נוראיות וכן גירושים למחנות ההשמדה, נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-200 איש, שהצליחו לשרוד במסתור