מאמר
מסעות בני ישראל
בגזירת הקב"ה שהו בני ישראל במדבר מיציאתם ממצרים ועד לכניסתם לארץ ישראל במשך ארבעים שנה, בתקופה זו נסעו בני ישראל מ"ב מסעות שבהם ניסו את הקב"ה עשר פעמים.
מוטי מרינגר כ' באייר תשס"ט - 14/05/2009 05:00
לאחר שיצאו בני ישראל מארץ מצרים הם יכלו להגיע אל הארץ המובטחת בהליכה קצרה לאורך חופי הים התיכון דרך ארץ פלשתים, הקב"ה שידע שעם ישראל הוא עם קשה עורף ציווה עליהם ללכת בדרך הארוכה דרך המדבר כדי שבני ישראל לא יחליטו לשוב לאחוריהם כאשר יתקלו בפלשתים ותחל מלחמה.
על פי ציווי הקב"ה יצאו בני ישראל מרעמסס שבמצרים ביום ט"ו בניסן ופנו לכיוון תחנתם הראשונה בסוכות, משם נסעו לאיתם שהייתה בקצה מדבר סיני ומאיתם שבו מעט לאחוריהם לכיוון פי החירות בכדי להטעות את שליחי פרעה שיטעו לחשוב שבני ישראל טועים במדבר ואינם מוצאים את דרכם, בני ישראל חנו על חוף ים סוף עד שחיילות פרעה שרדפו אחריהם הגיעו ואז על פי ציווי הקב"ה נקרע ים סוף לפני בני ישראל והם עברו בתוך הים בחרבה ואילו המצרים שרדפו אחרי בני ישראל אל תוך הים טבעו כאשר הים נסגר עליהם, לאחר חציית הים היו מבני ישראל כאלה שאמרו שכשם שאנו עולים מצד זה כך עולים המצרים מהצד האחר של הים וזה היה הניסיון הראשון מעשרה פעמים שניסו בני ישראל את הקב"ה במדבר.
מים סוף נסעו בני ישראל למרה, במרה כל המים שבמקום היו מרים ולא ראויים לשתייה ובני ישראל לא מצאו מים לשתות, הם התלוננו על כך לפני משה שבציווי הקב"ה השליך לתוך המים המרים עץ מר ובנס הפכו המים למתוקים ושתו מהם כל העדה, ניסיון זה היה הפעם השניה בה ניסו בני ישראל את הקב"ה.
במרה קיבלו בני ישראל מהקב"ה מקצת מן המצוות כגון מצוות שבת ומצוות פרה אדומה, במקום זה גם התגלה הקב"ה למשה והבטיח לבני ישראל כי אם ישמרו את חוקיו ומצוותיו מובטחים הם שינצלו מכל המכות שקיבלו המצרים.
ממרה נסעו בני ישראל וחנו באילים שם היו י"ב מעיינות מים כנגד י"ב שבטי ישראל וכן שבעים תמרים כנגד שבעים זקני ישראל.
מאילים נסעו בני ישראל וחנו לחופי ים סוף משם נכנסו לתוך המדבר וחנו בדפקה ואחר כך באלוש, לאלוש הגיעו בני ישראל ביום ט"ו באייר - חודש לאחר צאתם מארץ מצרים, ביום זה תמו החררות (מצות) שהוציאו עימם בני ישראל ממצרים, לאחר שהתלוננו לפני משה על המחסור במזון במדבר לעומת סיר הבשר שהיה להם במצרים, קיבלו בני ישראל מהקב"ה בכל בוקר מן ובכל ערב שלווים, חז"ל אומרים שדווקא באלוש זכו בני ישראל במן בזכות אברהם אבינו שציווה לשרה 'לושי ועשי עוגות' לכבוד המלאכים שבאו אליו. בקשת הבשר כמו שהורגלו במצרים והנהגת בני ישראל בדיני המן היו הפעמים השלישית והרביעית שניסו בני ישראל את הקב"ה.
מאלוש נסעו בני ישראל וחנו ברפידים, חז"ל מסבירים כי שם המקום נקרא רפידים כיון שבו רפו ידיהם של ישראל בקיום המצוות, ברפידים לא היה מים לעם לשתות והם התלוננו לפני משה על שהביאם למות במדבר בצמא, לאחר תלונות בני ישראל ציווה הקב"ה את משה להכות בסלע עם המטה שבעזרתו הכה את מצרים ובקע את הים, משה עשה כדבר הקב"ה והסלע הוציא מים עבור בני ישראל, מאורע זה היה הפעם החמישית מעשרת הניסיונות.
ברפידים הייתה גם מלחמתם הראשונה של בני ישראל עם עמלק, חז"ל אומרים שהמלחמה הייתה כעונש מאת הקב"ה על כך שבני ישראל לא בטחו בו בעניין המים. במלחמה, יהושע בן נון הוביל את הלוחמים, ואילו משה עלה לראש הגבעה שם הניף את ידיו כלפי שמים בתמיכתם של אהרן הכהן וחור בנה של מרים הנביאה, כל זמן שידי משה היו כלפי שמים זכרו בני ישראל להתפלל לקב"ה וניצחו את עמלק, והיה והוריד משה את ידיו ופסקה תפילתם של בני ישראל היה עמלק מתחזק, בני ישראל ניצחו במלחמה והקב"ה ציוה לדורות למחות את זכר עמלק על שלחמו ראשונים בבני ישראל.
מרפידים נסעו בני ישראל אל מדבר סיני, ביום א' בסיוון חודש וחצי לאחר יציאתם ממצרים הגיעו בני ישראל אל מדבר סיני בו קיבלו את התורה. לאחר הכנות שעשו בני ישראל לכבוד מתן תורה ביום ו' בסיוון ירד הקב"ה על הר סיני ונתן את התורה לבני ישראל, לאחר מעמד הר סיני עלה משה לשמים למשך ארבעים יום וארבעים לילה ולפני שירד חזרה לארץ חטאו בני ישראל בחטא העגל ואיבדו את מעמדם הנעלה שרכשו במעמד הר סיני. חטא העגל היה הפעם השישית שבני ישראל ניסו את הקב"ה.
בני ישראל חנו במדבר סיני כמעט שנה עד ליום כ' באייר בשנה השנית לצאתם ממצרים במהלך תקופה זו נצטוו בני ישראל לבנות את משכן ה' וכליו ולהקריב קורבנות, ביום כ' אייר עלה ענן ה' מעל המשכן והחל לנוע, נסיעה זו הייתה הראשונה בה נסעו בני ישראל על פי ענן ה', נסיעת בני ישראל הייתה לפי חלוקה למחנות כפי שהיו חונים מאז שהוקם המשכן, ראשונים החלו לנוע בני שבט יהודה שמחנם היה הראשון ועימם שבטי זבולון ויששכר, אחריהם נסעו הלווים בני שבט גרשון ומררי שנשאו את המשכן כשהוא מפורק, אחריהם נסע מחנה שבט ראובן יחד עם השבטים שמעון וגד, אחריהם נסעו הלווים בני שבט הקהתי שנשאו את ארון ברית ה', אחריהם נסע שבט אפרים ועימו השבטים מנשה ובנימין, וכמאסף נסע מחנה שבט דן ועימו השבטים אשר ונפתלי.
במרחק שלשה ימים לפני המחנות הנוסעים התקדם ענן ה' שהיה מיישר ומכין להם את הדרך שתהיה קלה ונוחה, כאשר עצר ענן ה' היה זה סימן כי הקב"ה מורה על חניה והיו בני לוי מהשבטים גרשון ומררי ממהרים להקים את המשכן ועד שהגיע ארון ברית ה' עם בני קהת היה המשכן עומד על תילו ומוכן לקבלו.
לאחר שנסע הענן ממדבר סיני חנה הענן במדבר פארן בקברות התאווה, בקברות התאווה התאוננו רשעי עם ישראל על טורח הדרך ואש שיצאה מלפני ה' פגעה בהם בקצה המחנה, מעשה זה היה הניסיון השביעי, בקברות התאווה גם התלוננו בני ישראל באזני משה על המן וכינו אותו הלחם הקלוקל, במקומו דרשו בני ישראל כי יתן להם משה לאכול בשר, הקב"ה שמע את תלונותיהם של בני ישראל ונתן להם שלווים שכל מי שאכל מהם מת בתאוותו, בשל אירוע זה נקרא שם המקום קברות התאווה, אירוע זה היה הניסיון השמיני. בקברות התאווה ביקש משה מהקב"ה עזרה בהנהגת עם ישראל והקב"ה האציל מרוחו של משה על שבעים זקנים, במקום זה גם התנבאו אלדד ומידד כי משה רבנו לא יזכה להכניס את בני ישראל לארץ ישראל אלא תלמידו יהושע בן נון יכניסם במקומו.
לאחר שהות של חודש בקברות התאווה נסע הענן וחנה בחצרות, בחצרות לקתה מרים הנביאה בצרעת כעונש על לשון הרע שדיברה עם אהרן על אחיהם משה רבנו, וכל עם ישראל המתין לה שבעה ימים שבהם שהתה מרים מחוץ למחנה.
לאחר שנתרפאה מרים מצרעתה נסעו בני ישראל מחצרות וחנו בקדש ברנע שבמדבר פארן, מקדש ברנע שלחו בני ישראל י"ב מרגלים לתור את ארץ ישראל, מרגלים אלו שבו כעבור ארבעים יום ועשרה מתוכם הוציאו לעז על ארץ כנען, בני ישראל האמינו ללעז שאמרו המרגלים ובעוון כך נגזר עליהם להישאר במדבר במשך ארבעים שנה - שנה כנגד כל יום שהיו המרגלים בארץ ישראל, כל בני ישראל שהיו באותה עת מעל לגיל עשרים מתו במדבר לבד מכלב בן יפונה ויהושע בן נון שזכו להיכנס לארץ ישראל בשכר שהיו מהמרגלים אך פרשו מעצתם ולא דיברו לשון הרע על ארץ ישראל.
בספר במדבר בפרשת מסעי מכונה המקום קדש ברנע בשם רתמה בגלל הלשון הרע שדברו בו המרגלים, ועליו נאמר בתהילים 'חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים'. מעשה זה של המרגלים הוא הפעם התשיעית בה ניסו בני ישראל את הקב"ה במדבר.
מקדש ברנע נסעו בני ישראל לרימון פרץ, מרימון פרץ נסעו ללבנה, מלבנה נסעו לריסה, מריסה נסעו לקהלתה, בקהלתה חלקו קרח ועדתו על נשיאותו של משה וכהונתו של אהרן וכעונש פערה האדמה את פיה ובלעה את קרח ועדתו, לאחר מכן בעקבות תלונות בני ישראל על מות קרח ועדתו פרצה מגיפה בעם ישראל אותה עצר אהרן הכהן בעזרת הקטורת, אירוע זה היה הניסיון העשירי מעשרת הפעמים שניסו בני ישראל את הקב"ה במדבר.
מקהלתה נסעו בני ישראל להר שפר מהר שפר נסעו לחרדה מחרדה נסעו למקהלות ממקהלות נסעו לתחת מתחת נסעו לתרח מתרח נסעו למתקה ממתקה נסעו לחשמונה מחשמונה נסעו למוסרות ממוסרות נסעו לבני יעקן מבני יעקן נסעו לחור הגדגד מחור הגדגד נסעו ליטבתה מיטבתה נסעו לעברונה מעברונה נסעו לעציון גבר ומעציון גבר נסעו לקדש שבמדבר צין.
בקדש נפטרה מרים הנביאה אחות משה ואהרן, משמתה מרים פסקו המים מן הבאר והקב"ה ציווה על משה לדבר אל הסלע ויתן מימיו, משה רבנו הכה את הסלע במקום לדבר אליו ובעוון זה נענשו הוא ואהרן שלא יזכו להיכנס אל ארץ ישראל.
מקדש נסעו בני ישראל להר ההר, בהר ההר הצטוו משה אהרן ואלעזר לעלות אל ההר ובמערה שבו נפטר אהרן הכהן, בני ישראל התאבלו עליו שלושים יום. לאחר פטירת אהרן סרו ענני הכבוד מעל בני ישראל וכאשר שמע על כך הכנעני מלך ערד בא להילחם בעם ישראל.
מהר ההר נסעו בני ישראל לצלמונה מצלמונה נסעו לפונון מפונון נסעו לאובות מאובות נסעו לעיי העברים מעיים נסעו לדיבון גד מדיבון גד נסעו לעלמון דיבלתימה מעלמון דיבלתימה נסעו להרי העברים מהרי העברים נסעו לערבות מואב שם חנו לפני הירדן עד לאחר פטירת משה רבנו, לאחר שתמו ימי אבלו של משה ביום י' בניסן חצו בני ישראל את הירדן ונכנסו לארץ המובטחת.
בסך הכל נסעו בני ישראל במדבר מ"ב מסעות, י"ד מתוכם היו בשנה הראשונה לצאתם ממצרים לפני גזירת המרגלים (מרעמסס עד קדש ברנע – רתמה), ח' מסעות נוספים היו לאחר פטירת אהרן הכהן בסוף ארבעים שנה (מהר ההר ועד לערבות מואב), נמצא שבל"ח שנים שהיו בני ישראל במדבר הם נסעו כ' מסעות בלבד.
על פי ציווי הקב"ה יצאו בני ישראל מרעמסס שבמצרים ביום ט"ו בניסן ופנו לכיוון תחנתם הראשונה בסוכות, משם נסעו לאיתם שהייתה בקצה מדבר סיני ומאיתם שבו מעט לאחוריהם לכיוון פי החירות בכדי להטעות את שליחי פרעה שיטעו לחשוב שבני ישראל טועים במדבר ואינם מוצאים את דרכם, בני ישראל חנו על חוף ים סוף עד שחיילות פרעה שרדפו אחריהם הגיעו ואז על פי ציווי הקב"ה נקרע ים סוף לפני בני ישראל והם עברו בתוך הים בחרבה ואילו המצרים שרדפו אחרי בני ישראל אל תוך הים טבעו כאשר הים נסגר עליהם, לאחר חציית הים היו מבני ישראל כאלה שאמרו שכשם שאנו עולים מצד זה כך עולים המצרים מהצד האחר של הים וזה היה הניסיון הראשון מעשרה פעמים שניסו בני ישראל את הקב"ה במדבר.
מים סוף נסעו בני ישראל למרה, במרה כל המים שבמקום היו מרים ולא ראויים לשתייה ובני ישראל לא מצאו מים לשתות, הם התלוננו על כך לפני משה שבציווי הקב"ה השליך לתוך המים המרים עץ מר ובנס הפכו המים למתוקים ושתו מהם כל העדה, ניסיון זה היה הפעם השניה בה ניסו בני ישראל את הקב"ה.
במרה קיבלו בני ישראל מהקב"ה מקצת מן המצוות כגון מצוות שבת ומצוות פרה אדומה, במקום זה גם התגלה הקב"ה למשה והבטיח לבני ישראל כי אם ישמרו את חוקיו ומצוותיו מובטחים הם שינצלו מכל המכות שקיבלו המצרים.
ממרה נסעו בני ישראל וחנו באילים שם היו י"ב מעיינות מים כנגד י"ב שבטי ישראל וכן שבעים תמרים כנגד שבעים זקני ישראל.
מאילים נסעו בני ישראל וחנו לחופי ים סוף משם נכנסו לתוך המדבר וחנו בדפקה ואחר כך באלוש, לאלוש הגיעו בני ישראל ביום ט"ו באייר - חודש לאחר צאתם מארץ מצרים, ביום זה תמו החררות (מצות) שהוציאו עימם בני ישראל ממצרים, לאחר שהתלוננו לפני משה על המחסור במזון במדבר לעומת סיר הבשר שהיה להם במצרים, קיבלו בני ישראל מהקב"ה בכל בוקר מן ובכל ערב שלווים, חז"ל אומרים שדווקא באלוש זכו בני ישראל במן בזכות אברהם אבינו שציווה לשרה 'לושי ועשי עוגות' לכבוד המלאכים שבאו אליו. בקשת הבשר כמו שהורגלו במצרים והנהגת בני ישראל בדיני המן היו הפעמים השלישית והרביעית שניסו בני ישראל את הקב"ה.
מאלוש נסעו בני ישראל וחנו ברפידים, חז"ל מסבירים כי שם המקום נקרא רפידים כיון שבו רפו ידיהם של ישראל בקיום המצוות, ברפידים לא היה מים לעם לשתות והם התלוננו לפני משה על שהביאם למות במדבר בצמא, לאחר תלונות בני ישראל ציווה הקב"ה את משה להכות בסלע עם המטה שבעזרתו הכה את מצרים ובקע את הים, משה עשה כדבר הקב"ה והסלע הוציא מים עבור בני ישראל, מאורע זה היה הפעם החמישית מעשרת הניסיונות.
ברפידים הייתה גם מלחמתם הראשונה של בני ישראל עם עמלק, חז"ל אומרים שהמלחמה הייתה כעונש מאת הקב"ה על כך שבני ישראל לא בטחו בו בעניין המים. במלחמה, יהושע בן נון הוביל את הלוחמים, ואילו משה עלה לראש הגבעה שם הניף את ידיו כלפי שמים בתמיכתם של אהרן הכהן וחור בנה של מרים הנביאה, כל זמן שידי משה היו כלפי שמים זכרו בני ישראל להתפלל לקב"ה וניצחו את עמלק, והיה והוריד משה את ידיו ופסקה תפילתם של בני ישראל היה עמלק מתחזק, בני ישראל ניצחו במלחמה והקב"ה ציוה לדורות למחות את זכר עמלק על שלחמו ראשונים בבני ישראל.
מרפידים נסעו בני ישראל אל מדבר סיני, ביום א' בסיוון חודש וחצי לאחר יציאתם ממצרים הגיעו בני ישראל אל מדבר סיני בו קיבלו את התורה. לאחר הכנות שעשו בני ישראל לכבוד מתן תורה ביום ו' בסיוון ירד הקב"ה על הר סיני ונתן את התורה לבני ישראל, לאחר מעמד הר סיני עלה משה לשמים למשך ארבעים יום וארבעים לילה ולפני שירד חזרה לארץ חטאו בני ישראל בחטא העגל ואיבדו את מעמדם הנעלה שרכשו במעמד הר סיני. חטא העגל היה הפעם השישית שבני ישראל ניסו את הקב"ה.
בני ישראל חנו במדבר סיני כמעט שנה עד ליום כ' באייר בשנה השנית לצאתם ממצרים במהלך תקופה זו נצטוו בני ישראל לבנות את משכן ה' וכליו ולהקריב קורבנות, ביום כ' אייר עלה ענן ה' מעל המשכן והחל לנוע, נסיעה זו הייתה הראשונה בה נסעו בני ישראל על פי ענן ה', נסיעת בני ישראל הייתה לפי חלוקה למחנות כפי שהיו חונים מאז שהוקם המשכן, ראשונים החלו לנוע בני שבט יהודה שמחנם היה הראשון ועימם שבטי זבולון ויששכר, אחריהם נסעו הלווים בני שבט גרשון ומררי שנשאו את המשכן כשהוא מפורק, אחריהם נסע מחנה שבט ראובן יחד עם השבטים שמעון וגד, אחריהם נסעו הלווים בני שבט הקהתי שנשאו את ארון ברית ה', אחריהם נסע שבט אפרים ועימו השבטים מנשה ובנימין, וכמאסף נסע מחנה שבט דן ועימו השבטים אשר ונפתלי.
במרחק שלשה ימים לפני המחנות הנוסעים התקדם ענן ה' שהיה מיישר ומכין להם את הדרך שתהיה קלה ונוחה, כאשר עצר ענן ה' היה זה סימן כי הקב"ה מורה על חניה והיו בני לוי מהשבטים גרשון ומררי ממהרים להקים את המשכן ועד שהגיע ארון ברית ה' עם בני קהת היה המשכן עומד על תילו ומוכן לקבלו.
לאחר שנסע הענן ממדבר סיני חנה הענן במדבר פארן בקברות התאווה, בקברות התאווה התאוננו רשעי עם ישראל על טורח הדרך ואש שיצאה מלפני ה' פגעה בהם בקצה המחנה, מעשה זה היה הניסיון השביעי, בקברות התאווה גם התלוננו בני ישראל באזני משה על המן וכינו אותו הלחם הקלוקל, במקומו דרשו בני ישראל כי יתן להם משה לאכול בשר, הקב"ה שמע את תלונותיהם של בני ישראל ונתן להם שלווים שכל מי שאכל מהם מת בתאוותו, בשל אירוע זה נקרא שם המקום קברות התאווה, אירוע זה היה הניסיון השמיני. בקברות התאווה ביקש משה מהקב"ה עזרה בהנהגת עם ישראל והקב"ה האציל מרוחו של משה על שבעים זקנים, במקום זה גם התנבאו אלדד ומידד כי משה רבנו לא יזכה להכניס את בני ישראל לארץ ישראל אלא תלמידו יהושע בן נון יכניסם במקומו.
לאחר שהות של חודש בקברות התאווה נסע הענן וחנה בחצרות, בחצרות לקתה מרים הנביאה בצרעת כעונש על לשון הרע שדיברה עם אהרן על אחיהם משה רבנו, וכל עם ישראל המתין לה שבעה ימים שבהם שהתה מרים מחוץ למחנה.
לאחר שנתרפאה מרים מצרעתה נסעו בני ישראל מחצרות וחנו בקדש ברנע שבמדבר פארן, מקדש ברנע שלחו בני ישראל י"ב מרגלים לתור את ארץ ישראל, מרגלים אלו שבו כעבור ארבעים יום ועשרה מתוכם הוציאו לעז על ארץ כנען, בני ישראל האמינו ללעז שאמרו המרגלים ובעוון כך נגזר עליהם להישאר במדבר במשך ארבעים שנה - שנה כנגד כל יום שהיו המרגלים בארץ ישראל, כל בני ישראל שהיו באותה עת מעל לגיל עשרים מתו במדבר לבד מכלב בן יפונה ויהושע בן נון שזכו להיכנס לארץ ישראל בשכר שהיו מהמרגלים אך פרשו מעצתם ולא דיברו לשון הרע על ארץ ישראל.
בספר במדבר בפרשת מסעי מכונה המקום קדש ברנע בשם רתמה בגלל הלשון הרע שדברו בו המרגלים, ועליו נאמר בתהילים 'חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים'. מעשה זה של המרגלים הוא הפעם התשיעית בה ניסו בני ישראל את הקב"ה במדבר.
מקדש ברנע נסעו בני ישראל לרימון פרץ, מרימון פרץ נסעו ללבנה, מלבנה נסעו לריסה, מריסה נסעו לקהלתה, בקהלתה חלקו קרח ועדתו על נשיאותו של משה וכהונתו של אהרן וכעונש פערה האדמה את פיה ובלעה את קרח ועדתו, לאחר מכן בעקבות תלונות בני ישראל על מות קרח ועדתו פרצה מגיפה בעם ישראל אותה עצר אהרן הכהן בעזרת הקטורת, אירוע זה היה הניסיון העשירי מעשרת הפעמים שניסו בני ישראל את הקב"ה במדבר.
מקהלתה נסעו בני ישראל להר שפר מהר שפר נסעו לחרדה מחרדה נסעו למקהלות ממקהלות נסעו לתחת מתחת נסעו לתרח מתרח נסעו למתקה ממתקה נסעו לחשמונה מחשמונה נסעו למוסרות ממוסרות נסעו לבני יעקן מבני יעקן נסעו לחור הגדגד מחור הגדגד נסעו ליטבתה מיטבתה נסעו לעברונה מעברונה נסעו לעציון גבר ומעציון גבר נסעו לקדש שבמדבר צין.
בקדש נפטרה מרים הנביאה אחות משה ואהרן, משמתה מרים פסקו המים מן הבאר והקב"ה ציווה על משה לדבר אל הסלע ויתן מימיו, משה רבנו הכה את הסלע במקום לדבר אליו ובעוון זה נענשו הוא ואהרן שלא יזכו להיכנס אל ארץ ישראל.
מקדש נסעו בני ישראל להר ההר, בהר ההר הצטוו משה אהרן ואלעזר לעלות אל ההר ובמערה שבו נפטר אהרן הכהן, בני ישראל התאבלו עליו שלושים יום. לאחר פטירת אהרן סרו ענני הכבוד מעל בני ישראל וכאשר שמע על כך הכנעני מלך ערד בא להילחם בעם ישראל.
מהר ההר נסעו בני ישראל לצלמונה מצלמונה נסעו לפונון מפונון נסעו לאובות מאובות נסעו לעיי העברים מעיים נסעו לדיבון גד מדיבון גד נסעו לעלמון דיבלתימה מעלמון דיבלתימה נסעו להרי העברים מהרי העברים נסעו לערבות מואב שם חנו לפני הירדן עד לאחר פטירת משה רבנו, לאחר שתמו ימי אבלו של משה ביום י' בניסן חצו בני ישראל את הירדן ונכנסו לארץ המובטחת.
בסך הכל נסעו בני ישראל במדבר מ"ב מסעות, י"ד מתוכם היו בשנה הראשונה לצאתם ממצרים לפני גזירת המרגלים (מרעמסס עד קדש ברנע – רתמה), ח' מסעות נוספים היו לאחר פטירת אהרן הכהן בסוף ארבעים שנה (מהר ההר ועד לערבות מואב), נמצא שבל"ח שנים שהיו בני ישראל במדבר הם נסעו כ' מסעות בלבד.
פרשת המרגלים טרם כניסתם לארץ ישראל, שלחו בני ישראל מרגלים לבדוק את הארץ. הם הוציאו את דיבת הארץ רעה, ובגין כך נענשו המרגלים ושומעי דבריהם
חוזרים לסיני: בקולות, ברקים ועשן כבד דוד סופר חוזר אל מדבר סיני ומשרטט את הקולות והברקים, את החיל ואת הרעדה: היינו שם כולם, בפעם הראשונה שנפגשנו, במאורע הכביר הקריטי ביותר בעולם כולו שהתרחש בדיוק היום, (כמעט) חודש וחצי אחר צאתם של בני ישראל ממצרים, כשקיבלו את התורה בהר סיני
גטו לבוב גטו 'לבוב', היה מגדולי הגטאות, הגטו איכלס בשיאו 120,000 יהודים, ובעקבות רציחות נוראיות וכן גירושים למחנות ההשמדה, נותרו בו בסוף המלחמה לא יותר מ-200 איש, שהצליחו לשרוד במסתור